פרוטוקול הדיון בו אושרה (יום ג', 23.10.12) מכירת
מעריב אינו מכיל אף לא מילה אחת מדבריה של סגנית נשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב,
ורדה אלשיך. זאת, למרות שאלשיך הביעה דעה לגופם של דברים ואף התבטאה בשורה של סוגיות.
מפרוטוקול הדיון, כפי שהועלה לרשת נט המשפט, נוצר הרושם שאלשיך לא פצתה את פיה במהלכו, אלא רק הודיעה בסיומו שתמסור לצדדים מתי תתן את החלטתה. בפועל, אלשיך הרבתה להתבטא, כך שהפרוטוקול רחוק מלשקף את המציאות. חשוב להדגיש, כי לא מדובר היה בדיון לא-רשמי כפי שנוהגים לעיתים שופטים לערוך, שכן הפרוטוקול מתעד בפירוט רב את דבריהם של כל יתר המשתתפים בו.
חלק מדבריה של אלשיך אכן לא נועדו לתיעוד, כגון ההלצות ששלחה לעבר כמה מעורכי הדין וגם כלפי עצמה. אולם כאמור, אלשיך הרבתה להגיב לגופם של דברים. כך למשל, היא מתחה ביקורת על הכשרת הישוב, שנציגיה כלל לא נכחו באולם ולא יכלו להגיב.
כאשר מסר ד"ר
שלמה נס שהכשרת הישוב מוכנה להשלים הפרשות עבור העובדים, אמרה אלשיך: "אלוהים ישמור אותם. הם עושים טובה למישהו, אם יתברר שהם לא הפרישו את כל מה שצריך? תמסור להם בדיוק את זה". לאחר מכן הוסיפה: "בעלי השליטה לא מעניינים אותי, אלא קודם כל העובדים. יש בעל שליטה אחד שכל הזמן מתרוצץ, והשני יושב ומנדנד רגליים". על טענת קבוצת נמרודי, לפיה תרומתה היא בהימנעות מגביית שכר דירה על בניין מעריב, אמרה אלשיך: "זה לא נקרא לתת. זה לעשות צחוק. שיקחו מכיס אחד ויתנו לכיס אחר".
הדברים באו לידי ביטוי מאוחר יותר בהחלטתה של אלשיך, בה חזרה על חלק מביקורתה כלפי קבוצת נמרודי. אם דבריה המקוריים היו מתועדים בפרוטוקול, שפורסם שעות אחדות לפני מתן ההחלטה, יכולה הייתה הקבוצה לבקש להגיב עליהם בטרם אלשיך חורצת את משפטה לגביה.
אלשיך גם אמרה מספר פעמים בדיון, כי קיים לחץ של זמן (באחד המקרים דיברה על "שריפה") המחייב להחליט במהירות האם לקבל את ההצעות לרכישת מעריב. כאשר העלו כמה מנציגי הבנקים הסתייגויות לגבי מכירת הדפוס המשועבד להם, אמרה אלשיך: "כולם מסכימים, אבל לכל אחד יש ה'אבל' שלו וזורקים אותו אני לא יודעת לפתחו של מי". עוד ציינה אלשיך מספר פעמים, כי אין בפני בית המשפט הצעות טובות יותר מאלו של שלמה בן-צבי ועמוס מימון.
הערות אלו מלמדות, כי אלשיך למעשה החליטה עוד לפני הדיון לאשר את הצעת הנאמנים ולמכור את מעריב לבן-צבי ולמימון. אולם מאחר שהן כלל לא תועדו בפרוטוקול - לא ניתן יהיה להעלות טענה שכזו, אם יימצא מי שירצה להעלות אותה.
התנהגותה של אלשיך כלפי דבריה-שלה בדיון על מעריב עמדה בניגוד בולט להתנהלותה בדיון קודם, שעסק בספיחי קריסת חברת קלרין. באותו דיון הורתה אלשיך לקלדנית לרשום כל מילה של אחד הצדדים, כולל פליטות פה ואי-דיוקים מהם ניסה לחזור בו.
עד מסירת הידיעה (יום ד', 24.10.12) לא התקבלה תגובת הנהלת בתי המשפט.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
