גבר בריטי בן 60, שחיבל ב'עירוב' ('עירוב חצרות', ראו הסבר בהמשך) בצפון-מערב לונדון, ביום שאחרי ראש השנה, הגדיר את מעשיו כ"רק קצת ראוותנות".
ג'יימס פטיקאן, תושב שכונת הנדון בלונדון, בה גרים גם יהודים רבים והסמוכה לשכונת גולדס גרין, שרחובה הראשי נראה ישראלי למדיי, הודה (2.10.03) באשמה שיוחסה לו בבית משפט השלום בהנדון, של גרימת נזק בגין חבלה ממניעים גזעניים, לאחר שביתק את אחד מחוטי ה'עירוב', ב-27.9.03, כאמור, יום לאחר ראש השנה היהודי.
לדבריו, "המשיכה בחוט היתה רק קצת ראוותנות".
בית המשפט גזר על פטיקאן עונש של 60 שעות עבודות שירות לתועלת הציבור, פיצוי בסך 94 ליש"ט (כ-700 ש"ח), ו-100 ליש"ט נוספים (כ-730 ש"ח) הוצאות משפט, במקרה ראשון מסוגו בבריטניה.
האישום של גרימת נזק בגין חבלה ממניעים גזעניים הוא חדש יחסית בספר החוקים הבריטי, ובא בעקבות חקיקת חוק הפשע ואי-הסדר, בשנת 1998, שנועד להילחם בפשיעה על רקע גזעני.
'עירוב חצרות'
על-פי ההלכה היהודית, איסור המלאכה בשבת כולל טלטול של חפצים, שעשוי להתפרש כטירחה ביום המנוחה. לפיכך, אסור לטלטל בשבת חפצים מרשות השייכת (בבעלות או שכירות) לאדם אחר אל רשות של אדם אחר (אפילו מדירה לדירה בבית משותף) או לרשות הרבים, אלא אם הונח 'עירוב חצרות' (כלומר, נעשה שיתוף בין הדיירים), המכונה גם 'עירוב שבת'.
בדורות הקודמים, 'עירוב החצרות' היה נעשה על-ידי גביית פת מכל אחד מהבתים, או על-ידי זיכוי של פת על-ידי אחד הדיירים עבור שכניו. העירוב, למעשה, הופך את כל העיר לרשות אחת.
כיום, נהוג שרב העיר מניח את העירוב בבית הכנסת ומזכה לכל בני העיר. כדי להפוך את כל העיר לשיתוף אחד, נהוג להקיפה בחוט התלוי על-גבי עמודים. החוט מסמל את החומה המלכדת את היישוב ליישות אחת, רשות משותפת אחת, שהטלטול מותר בה גם בשבת. אנשי המועצה הדתית מוודאים בכל יום שישי את שלמותו של העירוב.
הבית הלבן הוא עירוב;
בלונדון: מחלוקת ארוכת שנים
מאחר ובחו"ל אפשרות לבצע עירות חצרות אינה מעשית בדרך כלל, הרי שאנשים שם אינם מטלטלים חפצים, וניתן לראות יהודים הולכים ברחובות כשהם עטופים בטלית, בדרכם מביתם לבית הכנסת.
ואולם, כמה ערים וחלקי ערים בעולם, בהן יש ריכוז גדול של יהודים, הוקפו בעירוב שבת. הבית הלבן בוושינגטון למשל, הוקף בעירוב.
הויכוח על העירוב בלונדון הוא רב-שנים, והתנהל בשני מישורים. האחד - איך לא - בין היהודים לבין עצמם. חלק מהיהודים שם, בעיקר בשכונות גולדס גרין, פינצ'לי וסטאמפורד היל, הם חרדים קיצוניים, המתנגדים לעשיית עירוב בחו"ל מטעמים הלכתיים ואחרים. אחרים טענו, כי מעבר לעובדה שרק 600 איש בערך ייהנו בפועל מהעירוב, הרי שהוא "יביא רק צרות", יגביר את האנטישמיות ויגרום לבידול היהודים משאר האוכלוסיה המקומית, עימם הם דרים ביחסים טובים. אלה אף איימו בפנייה לבית הדין לזכויות אדם, היושב בשטרסבורג.
מישור המחלוקות השני, היה עם הרשויות המקומיות, שהתנגדו בעבר להנחת עירוב, מטעמים של אסתטיקה ואיכות הסביבה. היהודים טוענים, כי הסיבה האמיתית לסירוב השלטונות, היה פחדם כי הדבר יביא לשינוי אופיה של שכונת המגורים, כי בעקבות הקמתו יבואו יהודים דתיים להתגורר במקום, ובעיקר אוכלוסיה זקנה, מאחר והעירוב מאפשר, למשל, לדחוף כיסאות גלגלים בשבת לבית הכנסת.
"מדוע אנשים מתנגדים לעירוב? לא משום החשש שיבואו עבריינים לגור בשכנותם, כאלה שיפרצו למכוניות ולבתים, ימכרו סמים או יערכו מסיבות רועשות, אלא מכיוון שהם יילכו לבית הכנסת בשבתות עם עגלות הילדים שלהם ועם הסבים והסבתות בכיסאות גלגלים", אמר בעבר עורך העיתון היהודי ג'ואיש כרוניקל.
לפני כ-14 שנים, פנו יהודי צפון-מערב לונדון למועצה המקומית בארנט, בבקשה ליצור עירוב שבת באזור. ועדה שהקימה המועצה מצאה שכבישים ומסילות יכולים להוות את הבסיס לחלק מגבולות העירוב, אולם לבסוף החליטה לדחות את הבקשה. שנתיים מאוחר יותר, הצליחה הוועדה לקבל אישור עקרוני לתוואי העירוב, אולם מאז היו שוב ושוב דחיות בשל ערעורים שונים.
לפני כשנה, הוקם סוף סוף העירוב המיוחל, ו-84 עמודיו מקיפים את השכונות גולדס גרין, האמפסטד גארדן סאברב, הנדון ופינצ'לי. ברוב המקומות, הוקם העירוב על-גבי עמודי התאורה המוצבים ברחובות.
