מועמר קדאפי, הילד הרע של העולם הערבי, פותח שוב את פיו: "כאשר הוכרזה מלחמה נגד הפלשתינים בפלשתין ב-48", אמר המנהיג הלובי בהרצאה בעיר סבהא, "היתה זו הפעם היחידה בה לחמו כל הערבים כעם אחד וכאומה". דבריו של קדאפי תורגמו על-ידי מכון ממר"י [
www.memri.org.il].
קדאפי מזכיר: "הייתה זו תקופתם של המלך פארוק, המלך פיצל השני, נורי סעיד, המלך עבדאללה והאמאם יחיא". אלה היו "טובים פי אלף מן הערבים דהיום, שאין להם אומץ, כבוד, דם, או גאווה." קדאפי מכנה את המלכים בתקופה ככאלה ש"לא ויתרו על כבודם ועל הזכות להגן על נשותיהם, ועל ילדיהם".
מועמר קדאפי מותח ביקורת גם על חוסר שיתוף הפעולה עימו בעניין ארה"ב, ומביע את חמתו על אי היחלצותם של המנהיגים הערביים לעזרת ארצו בעת שהותקפה: "הם [ארה"ב] תקפו את בתינו, הרגו את ילדינו, תקפו אותנו בפצצות לייזר; הם תקפו אותנו, בשעה שאתם צפיתם מן הצד...".
מנהיג לוב מספר, כי פנה לערבים בעת המלחמה בקריאת זעקה: "באתי לערבים ואמרתי: אחים, מאז המהפיכה שלנו אנו תנועה למען האחדות. עשינו כך וכך למען האחדות הערבית. ארה"ב הפכה לאויבת מספר אחד של לוב בשל האחדות הערבית, הפאן-ערביות, והעניין הפלשתיני. לוב הפכה לאויבת היהודים ולאויבת המערב כולו למען הערבים".
ובאשר ליחסם של מנהיגי העולם הערבי לאמריקנים ולישראלים, טוען קדאפי, כי ארצו נותרה המדינה הערבית האחרונה שאינה מכירה בארה"ב ובישראל: "אנו נתנו לכם [לערבים] כספים, נתנו לכם נשק והותשנו יחד עימכם וללא תועלת. לבסוף, הפכתם כולכם לחברים של ארה"ב ואתם מכירים בישראל. רק לוב לא הכירה בישראל, והיא, כמובן, לא תכיר בה עד ליום הדין. אנו הותשנו למענכם", הוא זועם, "ובסוף - אתם קיללתם אותנו."
