בית המשפט המחוזי מרכז קובע (15.11.12), כי שופטת בית המשפט למשפחה בראשון לציון, ד"ר ורדה בן-שחר, נחפזה מדי כאשר דחתה על הסף תביעה של אדם להפחתת דמי המזונות שהוא משלם לשתי בנותיו. בביקורת נדירה - המרמזת גם לאפשרות של מסקנה שנקבעה מראש בידי בן-שחר - אומרים השופטים אילן שילה,
ורדה פלאוט ו
מיכל נד"ב:
"אנו סבורים שבית המשפט טעה כאשר מיהר לדחות את התביעה בשלב מוקדם זה, מבלי שנתן דעתו לכל טענות המערער, ומבלי שנתן לו את יומו בבית המשפט להשמיע טענותיו ולתמוך אותן בראיות. למעשה בית המשפט תקע יתדותיו באמירות מקריות ונבחרות של המערער, שלא היה בהן כדי להגיע למסקנה שאליה הגיע בית המשפט בדחותו את התביעה".
שופטי המחוזי מפרטים את הסיבות למסקנה זו, "כדי שמקרים מעין אלו לא יישנו" - למרות שגם האישה הסכימה לכך שיש לשמוע מחדש את טיעוני הבעל. הם אומרים, כי הבעל העלה ארבע טענות עובדתיות אותן הייתה חייבת בן-שחר לבחון: אשתו לשעבר החלה לעבוד, היא ובנותיהם עברו לדירה שהתשלום תמורתה נמוך במחצית מהדירה הקודמת, הבעל עומד על סף חדלות פרעון, והבנות מתגוררות אצלו חלק ניכר מן הזמן.
עוד מציינים השופטים, כי בהחלטתה מצטטת בן-שחר רק קטעים מדברי הגבר בנוגע למצבו הכלכלי, ובכך היא מוציאה אותם מהקשרם ויוצרת רושם הפוך מכפי שהוא עצמו טען. בן-שחר גם לא כללה בפרוטוקול את דבריו של הגבר בנוגע ליתר הטענות שהעלה. שילה, נד"ב ופלאוט שבים ורומזים שדעתה של בן-שחר הייתה נעולה נגד הגבר:
"אין זה מתקבל על דעתנו שבית המשפט ידחה (ואפילו לא ימחוק תובענה), אך בשל כך שהתובע אמר דברים כלליים בקדם-המשפט, שמהם החליט בית המשפט לבחור לו את האמירות שלדעתו הצדיקו את דחיית התובענה, ולהתעלם מאמירות אחרות שהיה בהן כדי לתמוך בה. במיוחד חמורים הדברים כאשר המערער לא היה מיוצג בבית משפט קמא, ובית המשפט אף לא הציע לו לטעון נגד דחיית התובענה, בטרם נתן את פסק דינו". את הגבר ייצגו במחוזי עוה"ד יגל גיל ואור פינקלשטיין, ואת האישה והבנות - עו"ד מגי הלפרין.
