שופטת בית המשפט השלום בתל אביב, יהודית שבח, דחתה תביעת דיבה שהגישה שדרנית הרדיו ורדה רזיאל-ז'קונט, נגד מעריב ונגד העיתונאית יעל פז-מלמד.
רזיאל-ז'קונט הינה פסיכולוגית העוסקת גם בייעוץ ברדיו ובטלוויזיה, ולה בין היתר תוכנית רדיו אישית המשודרת מידי יום בתחנת הרדיו "רדיו ללא הפסקה 103 FM", אליה פונים מידי יום מאזינים רבים. המשפט התנהל בבית משפט השלום בפני השוטפת יהודית שבח.
רזיאל-ז'קונט תבעה את החברה המוציאה לאור את עיתון מעריב - חברת מעריב הוצאת מודיעין בע"מ, ואת יעל פז-מלמד בעלת תואר אוניברסיטאי בעבודה סוציאלית, העובדת כעיתונאית ועורכת את המוסף נשים בעיתון מעריב, במסגרתו היא מפרסמת טור אישי קבוע בו היא מביעה דעתה בנושאים שונים.
השידור - ביום ה' (5.2.02) במסגרת תוכנית הרדיו "103 FM" התקשרה לתחנה מאזינה בת 18 אשר הציגה את בעייתה של חברתה הטובה בת 18 אף היא אשר אמה נפטרה ואביה נישא בשנית. היא סיפרה כי אשתו השנייה של אבי חברתה מתעללת באחיותיה של חברתה ושאלה לעצתה של ז'קונט. זו האחרונה תחקרה את המאזינה ולמדה מפיה נתונים שונים על סיפורה של החברה על-פיהם גם נפתח לנערה תיק במשטרה. משביקשה לברר את פרטי ההתעללות שמעה מפי המאזינה כי האשה החדשה מאלצת את האחיות הצעירות לשמש כשמרטפיות לתאומות שלה.
ז'קונט השיבה למאזינה כי על חברתה "לבנות את חייה שלה" ויעצה לה כי "תחיה את חייה, ותגמור תיכון ותבנה את חייה". ז'קונט אמרה, כי התלבטה בסוגיה ופתרונה והביעה דעתה כי אכן מדובר במצב בעייתי. כדבריה: "תראי, אני לא יודעת, תקשיבי, אני לא יכולה לתת לך כאן עצה... מצד שני היא אולי צודקת. אני לא יודעת... לא. טוב. תקשיבי, אין לי עצה..." אולם תחמה את השיחה בייעוץ: "אני לא חושבת שהיא צריכה לשלוח עובדות סוציאליות. היא לא צריכה להתערב. יש שם ממילא יחסים בעייתיים עם אישתו של אביה והיא לא צריכה להרוס את היחסים עוד יותר ואני גם לא חושבת שהיא יכולה להיות מספיק אוביקטיבית...זהו! סיימנו להיום!"
עילת התביעה - הנתבעת האזינה לשיחה הנ"ל ופרסמה בטור הקבוע בעיתון מעריב (11.2.02) כתבה תחת הכותרת "דרך אגב", בה מתחה ביקורת על דבריה של ז'קונט בתוכנית הרדיו, וכתבה כי היה עליה לשכנע את המאזינה לפנות לעוזרת סוציאלית בלשכת הרווחה, כדי לוודא: "שבבית ההוא, מאחורי הדלת המוגפת, לא נמצאים שני ילדים בני 9 ו-15 הנתונים להתעללות פיזית ונפשית מצד אם חורגת ואב מתעלל". היא פנתה בכתבתה למאזינה שלא תשעה לדברי ז'קונט ה"חמורים ביותר כמעט אפשר מסוכנים". "יש גבול לחוסר אחריות של מגישת רדיו פופולרית", כתבה.
ז'קונט טענה כי בפרסום הכתבה פורסמה לשון הרע בשני מישורים: האחד, המישור העובדתי - ציון עובדות היוצרות רושם מוטעה על תוכן השיחה וסגנונה והשני, המישור התוכני, על-פיו יצרה הכתבה תמונה מעוותת של השיחה תוך העמדת ז'קונט כבעלת מקצוע או כמייעצת באור שלילי. כאן ראוי לציין, כי השופטת שבח ציינה, כי לא מצאה כל פסול בהתנהגותה של ז'קונט במסגרת השיחה הספציפית.
לטענת הנתבעים משקפת הכתבה את שיחת הרדיו כלשונה, כפי שאכן התקיימה בפועל תוך תאור עובדתי מדויק של המלל וטון הדיבור. עוד טוענים, כי התייחסות הכותבת לשיחת הטלפון, ניתוחה, מקצועיותה והשלכותיה הינן הבעת דיעה מותרת. בנוסף, הפנו לשורת הגנות ארוכה בהן הגנת תום לב, חובה חוקית לביצוע הפרסום, הבעת דעה, ביקורת על יצירה, וכן חזקת תום הלב.
ממכלול הנתונים, כך צוין על-ידי השופטת, וממספר עובדות בולטות, נראה כי "לא כצעקתה" וכי לא היה מקום להתערבות בית המשפט. אך מנגד, צוין, כל מקרה ומקרה טעון בדיקה לגופו. ביהמ"ש אינו אמור לפסוק, כך אמרה השוטפת, מהי הגישה הטיפולית הנכונה.
הסוגייה המרכזית בה דנה השופטת, היא הקו הדק בין הבעת עמדה לבין קביעת עובדות. השופטת טענה, כי לעתים משפטים הינם כשהם לבדם מונחים בעלי אופי עובדתי טהור, אך כשהם נטמעים בהקשר הכולל - הם מאבדים ממשקלם העובדתי ולובשים איצטלה של תיאור ו/או כימות או הבעת דעה. בשמות תואר - יש להתחשב גם בטעם הסוביקטיבי (טעמו האישי של המאזין או הצופה ובדעתו הפרטית).
הנתבעים הדגישו את העובדה, שז'קונט השתמשה בביטויים אשר לפיהם היסתה את המאזינה בתוקפנות כשבתאור האחרון טמונה בנוסף לציון עובדה גם הבעת דיעה מידתית.
השופטת טענה, כי בשל העובדה שז'קונט הגדירה בעצמה את אופייה בעזרת ביטויים כגון תוקפנית או "אינני מתאימה להיות פסיכולוגית קלינית" - "מה לה כי תלין". כאמור, לא מצאה השופטת כל פסול בהתנהגותה של ז'קונט במסגרת השיחה הספציפית ואף ציינה, כי ייתכן אף שהפופולריות של התובעת ותוכניתה הן תוצאה של אופיה "הקשוח" משהו של ז'קונט. השופטת אמרה, כי "התובעת איננה רק פסיכולוגית כי אם גם אשת תקשורת ידועה אשר לה פינות קבועות ברדיו ובטלוויזיה. דעותיה של התובעת אינן שגרתיות... ייתכן וזהו סוד קסמה, ייתכן וזהו סוד משיכתה", והוסיפה, כי ניתן היה לצפות מז'קונט, "אשר דעותיה הבלתי שגרתיות מתקבלות באהבה ובשקיקה על-ידי ציבור המאזינים, כי תגלה סובלנות לדעה נוגדת..."
בהתיחס לאמירה בכתבה כי על ז'קונט לייעץ למאזינה לפנות לעובדת סוציאלית אמרה השופטת כי זוהי אמירה עובדתית "אשר מצאתי אותה עולה בקנה אחד עם הנאמר בשיחת הרדיו". השופטת הסבירה את דבריה בכך, שמאזין הרדיו הסביר עלול להבין מדברי ז'קונט במסגרת השיחה, כי "העיצה שהושמעה בסיומה של השיחה נשמעת כדעה נחרצת וללא מקום להיסוסים ו/או דיונים נוספים. המילה 'זהו' לא מותירה כל ספק כי עסקינן במסקנה אשר אינה נתונה עוד לדיון או ויכוח. אמירת הנתבעת... חוסה בצל הגנת האמת".
הפסיקה קבעה כי על-מנת לחסות בצל הגנת האמת אין צורך בציטוט מדויק ודי בכך שהמשמעות הכללית והתוכן הכללי מתיישבים עם האמת".
עניין ציבורי
מאחר ומדובר בדמות המוכרת לציבור ואין צורך להוכיח, כך נטען, כי ז'קונט הינה פסיכולוגית במקצועה. בנושא התערבות במקרה של התעללות בתוך המשפחה טענה השופטת גם כן כי מדובר אם כן בעניין ציבורי.
הפרסום היה הבעת דיעה על התנהגות הנתבע בתפקיד שיפוטי, רשמי או ציבורי בשירות ציבורי או בקשר לעניין ציבורי או על אופיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהן התגלו באותה התנהגות, כך נקבע.
עוד אמרה השופטת, כי ההתבטאות החופשית הינה חלק מהותי וחיוני מתהליך דמוקרטי וכי הוא יסוד מיסודותיו. "באיזון שבין הזכות לשם טוב לבין הזכות לחופש ביטוי יש לתת משקל מיוחד לזכות לחופש הדעה ולחופש הביטוי. יתירה מזו, כאשר הנפגע מפרסום לשון הרע הוא דמות ציבורית והפרסום נוגע לפעילותו הציבורית ומהווה עניין ציבורי הרי הנטיה היא להעדיף את הפרשות המצדדת בעיקרון חופש הביטוי על פני הפרשנות המייחסת את מרכז הכובד לזכות להגנה על השם הטוב".
השופטת קבעה, כי כתבת מעריב רשאית היתה להביע דעה על הייעוץ שניתן על-ידי זקונט למאזינים וכי רשאית היתה לטעון כי העצות היו שגויות, וכי השגגה בייעוץ עלה לכדי חוסר אחריות ואולי אף מסוכן. מדובר, אם כן, בהבעת דעה תחת הגנת המחוקק.
השופטת קבעה עוד, כי הפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות ולכן מדובר בתום לב. ראוי להזכיר, כי כתבת מעריב היא כאמור עובדת סוציאלית במקצועה.
"... ניתן היה לצפות מן התובעת אשר דעותיה הבלתי שגרתיות מתקבלות באהבה ובשקיקה על-ידי ציבור המאזינים, כי תגלה סובלנות לדעה נוגדת המעבריה את דעותיה תחת שבט הביקורת וכי תהא ערוכה לספיגת ביקורת כשם שהיא מפנה את חיצי הביקורת כלפי אחרים...", כך לדברי השופטת.
השופטית קבעה כי הכתבה חוסה בצל הגנת האמת והבעת הדעה ודחתה את התביעה. בנוסף קבעה, כי ז'קונט תשתתף בהוצאות הנתבעים בניהול ההליך בסך של 15,000 ש"ח + מע"מ.
יש לציין עוד, כי בשלב מסוים במהלך הדיון הציעה השופטת כי עיתון מעריב ייתנצל, אך רזיאל-ז'קונט לא קיבלה את ההצעה.
בעבר אמרה רזיאל-ז'קונט במסגרת ראיון לעיתון "תל אביב", כי תפקידה הוא "לאו דווקא לאבחן, אלא להגיב בהגיון ישר... אני עונה לאנשים המתלבטים בבעיות יומיומיות, בנושאים של אהבה וכד'... אנשים שומעים את התוכנית ומבינים את הראש שלי..."
את ורדה רזיאל ז'קונט ייצג משרד חריש דגן עורכי דין.
