"מערכת אכיפת החוק אינה יכולה לעמוד מנגד. עליה לעקור את עשבי האלימות מן השורש. אין היא יכולה לתת ידה לאדישות, שסופה באלימות". כך אומר (יום א', 25.11.12) שופט בית המשפט העליון,
ניל הנדל, בהסכמת עמיתיו
אליקים רובינשטיין ו
יצחק עמית.
בית המשפט העליון דחה את ערעוריהם של שני מורשעים בהריגה על חומרת עונשיהם ואת ערעורו של אחד מהם על הרשעתו. הדוקר, שזוכה מרצח, נדון ל-16 שנות מאסר וחברו שהורשע כמבצע בצוותא נדון ל-12 שנות מאסר. הנדל אומר לעניין העונשים:
"לדאבוננו, בעשורים האחרונים, מוצא עצמו הציבור מול הסלמה מתמשכת במקרי האלימות הפוגעים בחברה. אחד ממלבי הבעירה של הסלמה זו הינו אדישות, המהווה קרקע פורה להסלמה שכזו. אדישות - אפתיה - הוגדרה ביוון העתיקה כחוסר עניין בסוגיות בהן אין האדם יכול לשלוט. לשון אחר, זוהי תחושת חוסר האונים של הפרט הסבור שאין הוא מחזיק ביכולות להתמודד עם האתגר. על קרקע אדישה זו, צומחים עשבי האלימות השוטים. מערכת אכיפת החוק אינה יכולה לעמוד מנגד. עליה לעקור את עשבי האלימות מן השורש. אין היא יכולה לתת ידה לאדישות, שסופה באלימות".
הנדל מצטט את דבריו של השופט
אדמונד לוי, הפליליסט המוביל בבית המשפט העליון בשעתו, אשר כתב כבר בשנת 2005: "על התנהגות מסוג זה יש להגיב ביד קשה, ואם לא כך ננהג, תשתלט האלימות על כל תחומי חיינו. אכן, בתי המשפט התריעו, ולאחרונה אף ביתר שאת כנגד נגע האלימות. אולם, הגיעה השעה לעשות מעשה, ובראש וראשונה, להבהיר בדרך הענישה לעבריינים בכוח, ואפילו צעירים הם, כי המענה לאלימות תהיה כליאה ממושכת, ולתקופות מאסר שעלולות להיות משמעותיות".
בהתייחסו לתת-תרבות הסכין, כפי שכינה אותה השופט
מישאל חשין, מוסיף הנדל: "בימינו דומה כי לתת תרבות הסכין, התווסף אלמנט שלילי נוסף, בדמות 'קוקטייל' של אלכוהול ונשק קר, או 'שוֹטים' של נשק חם. והרקע לאלימות - בגדר זוטי דברים, באמתלה של פגיעה בכבוד. המחיר הוא אף בחיי אדם. החברה חייבת להתגונן ורשאית היא לצפות בנסיבות המצערות כי בית המשפט יתרום את חלקו למיגור התופעה".
את המערערים ייצגו עוה"ד נורית שני, ליאורה גלאובך ושלמה ניסים, ואת המדינה - עו"ד גלי פילובסקי.
