"תמצית התוכנית הכלכלית של מפלגת העבודה היא להטיל עלינו מיסים נוספים כדי שלפקידים ולשרים יהיה יותר כסף לחלק על הפרויקטים הנראים להם, ולהגביר את הפיקוח של אלה עלינו ועל עסקינו". כך אמרה (יום ד', 5.12.12) קורין סאור, מנהלת מכון ירושלים לחקר שווקים, בתגובה לפרסום התוכנית הכלכלית של מפלגת העבודה.
"התוכנית של העבודה אינה הבשורה שעם ישראל ממתין לה. אולם בינתיים, בשורה זו גם אינה נמצאת במצעים הכלכליים של המפלגות האחרות", אמרה סאור.
המכון ברשותה ניתח את צרכי המשק ערב הבחירות והחליט להמליץ על מדיניות כלכלית עתידית שבכוחה לחולל שינוי.
"ממשלת ישראל גובה מיליארדי שקלים ללא צורך, כדי להזרימם מחדש לחברות השייכות לפירמידות של בעלי ההון או לאנשים אשר יכלו להסתדר גם בלי כספי משלמי המיסים", טוען המכון. "למרות הזרימה המאסיבית של כספינו לממשלה, מערכות חשובות כמערכת החינוך כושלות", כותב המכון.
המכון מציין מספר ענפים בהם הממשלה והאופוזיציה גם יחד זורות חול בעיני הציבור:
- יוקר המחיה: על-פי המכון, הממשלה מגינה על המונופולים המקומיים ויוצרת קרטלים במו ידיה. היא מונעת תחרות במשק ומקטינה את סיכויי העסקים הקטנים להתחרות בחברות הגדולות המקומיות.
- יוקר הדיור: לדברי המכון, הממשלה מחזיקה בידיה כמעט את כל קרקעות המדינה וממסה כל צעד בבניית דירות, כך שרוב עלותה של דירה היא באשמת הממשלה (יותר מ-30% בגלל המיסים) - ואז היא מתלוננת על המחירים הגבוהים כאילו שנוצרו בידי אחרים ומחפשת להורידם - כל שנה באמצעות תוכנית אחרת.
- ביטחון: השירות הצבאי אינו מתקרב להיות אוניברסלי (פחות משליש מן הגברים בכל שנתון גיוס נושאים בנטל מלוא תקופת השירות), אולם המערכת הפוליטית מתכחשת לעובדה זו ודנה בכפיית הגיוס על מגזר זה או אחר, במקום להיטיב עם אלה שרוצים לשרת.
- חינוך: מערכת החינוך כשלה, ובמקום לשפר אותה, הממשלה החליטה לאחרונה לכפות על הציבור לשלוח גם פעוטות למוסדותיה הכושלים.
- מיסים: המשק העולמי נמצא בצניחה חופשית זה מספר שנים, כאשר מדינות כמו יוון וספרד מתמוטטות בגלל הוצאות ממשלתיות מופרזות, וישראל נשארה יציבה יחסית. זה קרה הודות למדיניות של ריסון תקציבי והורדת מיסים. אולם הממשלה אימצה את המלצות ועדת טרכטנברג לשנות את המדיניות המוצלחת ולאמץ את המדיניות הכושלת של יוון וספרד, ולהעלות מיסים והוצאות. האופוזיציה רוצה להגדיל עוד יותר את ההוצאות והמיסים. הישראלי הממוצע מקדיש כבר היום 192 ימי עבודה בשנה לתשלום מיסים כדי לממן את הממשלה.
המכון ממליץ כאלטרנטיבה על פישוט מערכת המס, שילוב מיסוי הכנסה וחברות, הורדת שיעורי מס וביטול מענקים ממשלתיים וסבסוד עסקים. עוד הוא ממליץ על סוף למונופולים וקרטלים בשוק המזון (ביטול מכסות ייצור ומכסי מגן), פתיחת שוק הבנקאות לתחרות בינלאומית באמצעות בנקאות אינטרנטית, עידוד הזדמנויות שוות וחופש הבחירה בחינוך (שמירת תקציב החינוך וחלוקתו להורים), יישום דיור בר-השגה (הורדת מחירים באמצעות מכירת קרקע והפחתות מיסים, במקום סבסוד סלקטיבי), מכירת הדיור הציבורי לדיירים, שיקום מרכזי ערים, חיזוק הכנסת על-ידי קיצוץ במספר השרים והתייעלות משרדי הממשלה על-ידי מינוי אנשי מקצוע במקום פוליטיקאים.
