התאבדות - עוברת בתורשה

בשנת 2007, התאבדות הייתה הגורם העשירי המוביל למוות בארצות הברית, ואחראית ל-34,598 מקרי מוות. השיעור הכולל היה של 11.3 מקרי התאבדות בכל 100,000 איש. 11 ניסיונות התאבדות התרחשו לכל מקרה התאבדות אחד שהסתיים במוות.

הסיכון לכך שאנשים צעירים ינסו לבצע התאבדות היה הגבוה ביותר בשנתיים לאחר שהורה קיבל טיפול רפואי בעקבות הפרעה מנטלית או ביצע נסיון התאבדות. אלו הנתונים העולים ממחקר שכלל למעלה מ-15,000 בני נוער ואנשים צעירים. הסיכון נמצא גבוה הרבה יותר בקרב בני נוער בהשוואה לאנשים צעירים.

מחוץ לארצות הברית, בשבדיה לדוגמה, שכיחות ההתאבדות ירדה בשנים האחרונות, אך ישנה עלייה חדה במספר ניסיונות ההתאבדות בקרב אנשים צעירים בשבדיה ובמדינות אחרות באירופה.

סיכון גבוה ביותר

ידוע מזה זמן רב כי מחלות מנטליות והתנהגות אובדנית אצל הורים היא גורם סיכון לניסיוות התאבדות אצל הילדים. המחקר האחרון בחן את הקשר הזמני בין טיפול חוץ בהפרעות מנטליות לניסיונות התאבדות והתאבדות אצל הורים, ואת הסיכון לניסיונות התאבדות בקרב ילדיהם ביחס לגיל בזמן ניסיונות ההתאבדות, נתונים שלא נלקחו בחשבון עד כה.

התוצאות הראו כי אנשים צעירים נמצאים בסיכון הגבוה ביותר לנסיון התאבדות מוקדם יחסית (בתוך שנתיים) לאחר שהורה, במיוחד אם, ביצעו נסיון התאבדות. בנות במיוחד נמצאות בסיכון גבוה לנסיון התאבדות מוקדם יחסית, לאחר שהאם הופנתה לבית חולים פסיכיאטרי.

הסיכון לנסיון התאבדות שהיה קשור לאירוע מסוג זה אצל ההורה היה גבוה יותר בקרב בני נוער משני המינים ואז ירד עם הגיל.

המחקר כלל 15,193 בני נוער וצעירים שנולדו בין השנים 1973 ל-1983 שניסו להתאבד כשהיו בני 31-15. אנשים אלו הושוו לאנשים אחרים בני אותו מין שנולדו באותן שנים ולא ביצעו ניסיונות התאבדות. ההשוואה הראתה כי אנשים צעירים, במיוחד בני נוער, זקוקים לתמיכה מיד לאחר שאחד מהוריהם הופנה לטיפול בהפרעות מנטליות או הראה התנהגות אובדנית אם נסיון ההתאבדות שלהם נמנע.