לדברי אולמרט, הוא ראה את תפקידו כמי שמקדם נושאים מרכזיים. "יכול להיות שלכם יש תפישה שקונה שביתה בקרב חלקים מסוימים במערכת הפקידותית, שהתפקידים האלה הם של ראשי המערכת הפקידותית, וראשי הערים או השרים או ראש הממשלה נבחרים להיות קישוט. אני חשבתי אחרת ולכן פעלתי כך. זה לא אומר שכל פרט וכל ניואנס שהיה קשור בעניין הזה, התעסקתי בו וידעתי אותו".

אולמרט הוסיף, כי אודי ניסן – שהיה אז מנהל הרשות לפיתוח ירושלים ומי שהחליט בסופו של דבר על גובה ההיטל – הוא אדם מקצועי ונקי כפיים, ואין לו ספק שהחלטתו של ניסן הייתה לגופו של עניין וללא כל שיקולים זרים. אולמרט לא ידע לומר מדוע ההסכם עם היזמים נחתם דווקא בלשכתו ובנוכחותו, אך לדבריו לא ייחס לכך כל חשיבות מיוחדת.

אולמרט שב והכחיש שקיבל מש"ד תרומות למימון מערכות הבחירות שלו. לדבריו, ייתכן ששולה זקן קיבלה כספים כאלו כפי שאמרה בחקירתה, אבל "מה היה אופי הקשר בין שולה לבין ד', מה היא ביקשה ממנו, מה הוא נתן לה, אינני יודע. היא לא אמרה לי אף פעם שהיא קיבלה מד' כסף למערכת הבחירות". בהמשך החקירה סירב אולמרט לומר כיצד הוא מפרש את הכספים שקיבלה זקן מש"ד והאם לדעתו מדובר בשוחד.

כאשר נשאל אולמרט על לוח הזמנים בו טופל פרויקט הולילנד בוועדה המקומית, אמר שהנושא היה באחריותו של יו"ר הוועדה דאז, אורי לופוליאנסקי. עוד שב והדגיש, כי הוא עצמו תמך בפרויקט שהיה שונה מאוד מזה שנבנה בסופו של דבר, שכן במקור דובר על שלושה בתי מלון ובפועל הם הומרו למגורים. אולמרט אמר, כי הוא הינחה את היזמים שלא לבנות בשיפולי הגבעה; מאוחר יותר ניתנו אישורים לבנייה זו.

לדבריו, "לשכתי, גם כשהייתי שר וגם כשהייתי ראש הממשלה, הייתה הלשכה הטובה ביותר שהייתה לממשלת ישראל אי פעם, בגלל האנשים האלה. בין היתר כי היה להם חופש פעולה גדול". על עובד יחזקאל אמר ש"הוא ניהל עולם ומלואו. הוא היה מנהל משאים-ומתנים עם שרים, יושב, מזמן אליו את השרים, דופק להם על השולחן ואומר להם מה לעשות. הוא היה מדבר וזהו".

למרות זאת, בהמשך חקירתו מתח אולמרט ביקורת חריפה על יחזקאל. לדבריו, יחזקאל היה מי שיזם את המינויים הפוליטיים במשרד התמ"ת: "עובד לחץ, הוא דחף, הוא השתולל בעניין הזה: אם לא זה, אהוד לא יהיה ראש הממשלה. ואז אמרתי לעובד: אז אם זה מה שצריך כדי להיות ראש ממשלה, אני לא רוצה להיות ראש ממשלה. תעזבו את זה, תצאו מזה ושלא תתעסקו בזה". יצוין, כי תיק המינויים הפוליטיים נסגר בשל ניהולו במקביל של משפט הולילנד.

החוקרים ציטטו מדבריו של יחזקאל בחקירתו: "אורי מסר היה בלשכה, הוא היה מעורב בעניינים שונים ומגוונים. היה ברור שהוא מאוד מקורב לשר. הדרג המקצועי לא העלה ספקות לגבי המעורבות שלו". אולמרט אמר בתגובה, כי כעובדה הוא פעל בניגוד לרצונותיו של מסר. הדברים עלו תוך כדי החקירה בנושא פרויקט צוק מנרה של הלל צ'רני, בו ייצג מסר את צ'רני ואולמרט ניסה לסייע ליזמים.

החוקרים הציגו לאולמרט מסמכים מהם עלה, כי מכתב התמיכה שלו בפרויקט בהיותו שר התמ"ת היה זהה לנוסח שהעביר מסר ללשכתו מספר ימים קודם לכן. אולמרט השיב, כי יחזקאל תיאם עם מסר את המכתב והגיש אותו לחתימתו, בלא שסיפר לו על מעורבותו של מסר. הוא הגדיר התנהלות זו של יחזקאל כ"טעות חמורה ביותר, ולו הייתי יודע עליה, הוא היה ננזף בצורה קשה, כמו שהוא ננזף לא אחת במקרים אחרים". לדבריו, יחזקאל הרגיש חופשי לבצע פעולות שלדעתו יסייעו לו, אך בפועל היו אלה "דברים מזיקים שהעידו על חוסר שיקול דעת". יצוין, כי יחזקאל המשיך עם אולמרט למשרד ראש הממשלה.

על פרויקט פארק איילון אמר אולמרט, כי הראשון שפנה אליו בנושא היה השר לשעבר אברהם כץ-עוז, שהיה יו"ר המועצה לישראל יפה, ולאחר מכן פנה אליו ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי. אולמרט סבר שיש להפשיר חלק מן השטח לבנייה ובכך לממן את הפארק על יתרת השטח, אך עמדתו נדחתה בידי ראש הממשלה דאז, אריאל שרון.

לטענת אולמרט, שרון הושפע בידי בנו עומרי. "ראיתי שאז עומרי שרון החליט להתלבש על העניין, כי היה לו חשוב מאוד לקבל גיבוי מ'הירוקים' בגלל העניינים [הפליליים] שהוא היה נתון בהם אז מבחינה ציבורית". אולמרט הוסיף, כי הוא מוכן להניח שהנושא היה חשוב לעומרי שרון גם מבחינה עניינית, וכך גייס הלה את אביו להתנגדות לבנייה כלשהי בשטח. אולמרט מתח ביקורת על שרון, אשר "מילא את מדינת ישראל באלפי שיכונים שאחר כך היה צריך להעיף אותם והביא אלפי קרוואנים שאחרי זה לא ידעו מה לעשות איתם".

עוד אמר אולמרט, כי מי שפעל לקדם את הבנייה בפארק איילון היה יחזקאל ולא הוא עצמו. לדבריו, יחזקאל האמין שזהו רצונו ו"מכאן ואילך הוא הפעיל את כל האנרגיות שלו", כפי שנהג לעשות כאשר חשב שבכך הוא מקדם עניינים בהם אולמרט מעוניין. "אבל על 90% מהפעולות שלו לא ידעתי", הוסיף אולמרט, כולל בנושא פארק איילון.