ברענון שערכה המדינה ל
יצחק שנהב, אחד העדים בתיק פלד-גבעוני, נפלו פגמים - אך הם לא נעשו בזדון ואינם מהותיים. כך קובע (יום ד', 26.12.12) שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב,
חאלד כבוב. בראש התביעה בתיק עמדה עו"ד חנה קורין, סגנית מנהלת מחלקת ניירות ערך בפרקליטות מחוז ת"א (מיסוי וכלכלה).
שנהב היה סמנכ"ל הכספים של משב ולאחר מכן של קבוצת פויכטוונגר תעשיות. הסניגורים טענו שלמעשה מדובר בעד מדינה, שכן הפרקליטות הבטיחה שלא להעמידו לדין "בשלב זה", ואילו המדינה הסבירה שהוא יועמד לדין רק אם יעלו דברים חדשים שיצדיקו זאת. כבוב אומר, כי בניגוד לתחושת הצדדים - שנהב לא היה עד כה מרכזי ובשום מקרה עדותו לא הייתה הראיה היחידה.
"אין מחלוקת על כך ששנהב לא דייק בחלק מהדברים שאמר, והיו מקומות בהם ניסה להפחית בחלקו בכשלים הניהוליים שהתרחשו בחברות בהן היה סמנכ"ל הכספים. אולם, על-אף כל האמור, מצאתי כי לאחר החקירה שעבר, בשום שלב לא איבד את גרעין גרסתו, כפי שבאה לידי ביטוי בחקירותיו הראשונות ברשות, והנתמכת ביתר ראיות המאשימה", קובע כבוב.
"לעמדתי שנהב אינו עד מדינה. מעבר לכך, אני סבור כי בטענה שמדובר בעד מדינה יש לא מעט עזות-מצח מצד פלד וגבעוני. לאחר ששמעתי את עדותו של שנהב, את חקירתו הנגדית על-ידי ההגנה, וקראתי בעיון את סיכומי הצדדים לעניין זה - הגעתי למסקנה כי לשנהב לא הייתה המודעוּת הפלילית הנדרשת על-מנת שייחשב למבצע או לחלופין למבצע בצוותא. לא בכדי, לטעמי, החליטה הפרקליטות שלא להגיש כנגדו כתב אישום", הוא מוסיף.
כבוב מדגיש, כי לא יכולה להיות מחלוקת ששנהב כשל באופן מוחלט במילוי תפקידו, ואילו היה ממלא את תפקידו נאמנה - ייתכן שחלק מן המעשים היו נמנעים. ואולם, הוא אומנם תומרן בידי יגרמן והפך ל"מריונטה" בידיו - אך הדבר נעשה בברכתם של בעלי השליטה, אשר הבהירו לו שהוא כפוף ליגרמן.
ההגנה העלתה טענות קשות נגד הרענון שנעשה לשנהב לפני עדותו, וטענה שמדובר היה יותר בהשלמת חקירה ובמקצה שיפורים. כבוב מרחיב בנוגע להליך הרענון ועומד על החשיבות שבניהולו התקין, ומגיע למסקנות במקרה הנדון:
"לא מצאתי פגם חמור אשר מעלה ספק באשר למהימנות עדותו של שנהב. אכן, התנהלות התביעה לא הייתה ללא דופי. היה עדיף לולא קִיימה בצורה זו את הליך הרענון, ובעיקר היה עדיף לולא עימתו את שנהב עם עדויות סותרות לשלו. חשוב לציין שדברים אלו נלקחים בחשבון על-ידי בית המשפט, ולא חולפים על ידו.
"יחד עם זאת, הרושם הכללי הוא שהליך הרענון והפגמים בו רלוונטיים לנקודות שוליות. עיקר הגירסה נותרה כפי שהייתה קודם לכן. בתמונה הרחבה ניתן לראות איך שנהב דבק בגרסתו לאורך כל הדרך, גם לאחר חקירות נגדיות מרובות. עובדה זו מסירה כל ספק לגבי מהימנותו של שנהב כעד בעיני. חשוב גם להדגיש כי על-אף הבעייתיות בהתנהלות התביעה, מצאתי כי היא פעלה
בתום לב, ולא הייתה לה כוונת זדון קונספירטיבית. ראיה לכך היא שהתביעה העבירה את החומר הרלוונטי לידי ההגנה".
