וידוי אישי: השורות הללו ישבו שם במדף האחורי העליון של התודעה, הרחק מטווח הנגישות, וחיכו לאירוע שיזכיר לי שהן שם. התודעה העדיפה את ארגז הזיכרונות הזה, קבור ומאובק, אי-שם בירכתיים. אני מודה שלא ידעתי על קיומם עד לאחרונה. אמנם, הרמזים לקיומם התעבו לאחרונה, והיו פזורים בכל עבר, אך ההכרה לא קישרה ביניהם.
