המלך אמר

יש מקרים בהם הקורא עומד ותוהה, מה עושה עניין זה בבית המשפט. שכיחים פחות הם המקרים בהם גם השופט מצטרף לתהייה זו, ואף עושה מעשה ומוחק על הסף את התביעה. כך עשה (20.3.13) שופט בית המשפט למשפחה בקריית שמונה, ארנון קימלמן.

אדם הגיש תביעה נגד אחיו וגיסו, בטענה שהם מונעים ממנו להיות שליח ציבור בבית הכנסת ביישובם. קימלמן אומנם דחה את הטענה שאין זה עניין לבית המשפט למשפחה, בציינו שכל הצדדים הם בני משפחה אחת, אך קבע שאין הוא עניין לבית המשפט כלל.

מדובר בנושא דתי-הלכתי, הסכים קימלמן עם הנתבעים, בו אין לבית המשפט סמכות. את קביעתו הוא מבסס על - תאמינו או לא - דבר המלך במועצתו: צו של המלך ג'ורג' החמישי באמצעות ממשלת המנדט משנת 1924. שם נאמר: "לא יבורר ולא יוחלט על-ידי שום בית משפט בישראל כל משפט או עניין הקשורים במקומות הקדושים או בבניינים הדתיים או במקומות הדתיים בישראל או בזכויות או בתביעות הנוגעות לעדות הדתיות השונות בישראל". אין ספק שבית כנסת הוא מקום קדוש, מסביר קימלמן, ולכן אין ספק שבית המשפט אינו המקום לברר סכסוכים הקשורים להתנהלותו.

קימלמן מסיים בתוכחה לכל הצדדים: "בהלכה עצמה נפסק כי אדם שראוי להיות שליח ציבור ורואה שיש מחלוקת בגלל שהוא עולה להתפלל, לא יעלה להיות שליח ציבור אף על-פי שיעלה במקומו אחר שאינו הגון. עוד ראוי לציין כי כידוע חז"ל הכבירו בחשיבות השלום ובגנות המחלוקת: 'גדול השלום שאין כלי מחזיק ברכה אלא השלום' (המשנה בעוקצין ג', י"ב) כאשר חכמים הקפידו בפרט על השלום דווקא בתוך כותלי בית הכנסת".