קבוצת יצואנים, יבואנים וחברות ספנות, פנתה (יום ה', 23.10.03) לבג"צ בבקשה לקיים דיון נוסף, בבקשתם להפסיק את הסדר "התור התפעולי" בנמלי הים בישראל, הפוגע לטענתם באוניות המטען הכללי, הצובר והמכליות, ומפלה לטובה את אוניות המכולות והגלנוע.
המבקשים טוענים, כי הסדר "התור התפעולי" בנמלים, מפלה בין אוניות שונות וגורם לעיתים להמתנה של שבועות לאוניות המקופחות, ובכך מסב נזקים בסכומי עתק לחברות ספנות, ליצואנים וליבואנים. הבקשה מתייחסת לפסק הדין בבג"צ 1836/02, שניתן ביום 9 לספטמבר 2003, אשר דחה עתירה בעניין.
בפסק הדין נקבע, כי שר התחבורה מוסמך להאציל לרשות הנמלים את סמכותו לקבוע סדרי קדימויות בין המשתמשים בשרותי הנמלים וכי בית המשפט לא יתערב בהחלטות רשות הנמלים לתת עדיפות בנמלי ישראל לאוניות מכולה וגלנוע, ובכך לקפח אוניות ומפעלים יצרניים מן המובילים במשק הישראלי, כמו מפעלי ים המלח וחברות גדולות נוספות. בבקשה הנוכחית, טוענות החברות כי פסק הדין מהווה מהפיכה של ממש בדיני המינהל הציבורי, אשר במשך עשרות שנים אסרו על שרים להאציל סמכות מסוג זה.
הבקשה הוגשה על-ידי מפעלי ים המלח, קוראל שירותי ים, דגש סחר חוץ, בלו ארק ספנות, קמור שירותי ספנות וארגו קוראל מריטיים, המיוצגות על-ידי שני משרדי עורכי דין: הרצוג, פוקס, נאמן ודן מרויץ.
"רשות הנמלים הנה גוף מונופוליסטי רב-עוצמה, אשר שולט באופן בלעדי על הכניסה לנמלי הים של ישראל", נטען בבקשה. "הנמלים הם משאב לאומי יקר ערך, דרכם משונעים סחורות וחומרי גלם, בהיקפים של מיליארדים רבים של דולרים. המבקשות מזכירות לבית המשפט כי לאחרונה גמר שר התחבורה אומר לקצץ את כנפיו של הגוף האימתני שנוצר, על-ידי חלוקתו למספר ראשים".
עוד נטען, כי מתן הסמכות לרשות הנמלים לקבוע סדרי קדימויות בין אוניות, נעשתה על-ידי השר שלא כדין, והיא יוצרת סכנה כי בשל שיקולים אלה ואחרים, הסמכות עלולה להצמיח שלוחות במקומות משונים וסמויים וכי, אכן, מתן הסמכות לרשות הנמלים הביאה לכך שבקביעת העדיפות, נחשפה רשות הנמלים ללחצים של חברת צים, שהיא חברה פרטית המתחרה באוניות המקופחות ואשר בעת קביעת העדיפות לאוניותיה, נציגיה ישבו במועצת רשות הנמלים.
בית המשפט מתבקש לקבוע, כי רק שר תחבורה אשר אינו נתון ללחצים של בעלי עניין ואשר שוקל, לא רק את טובת רשות הנמלים, אלא את טובת המשק כולו, הוא שיקבע איך לחלק את המשאב הלאומי היקר של שירותי הנמלים.
רקע: הסדר 'התור התפעולי'
הסדר זה קובע סדרי קדימויות בכניסה וביציאה מהנמל והוא מעניק עדיפות לאוניות מכולה או גלנוע, על-פני אוניות מטען כללי, צובר ומכליות. המשמעות: במקרה שבו תגענה לנמל שתי אוניות באותו הזמן, האחת מסוג מכולה והשנייה מסוג צובר, תטופל אוניית המכולה ראשונה. יתירה מכך, אף אם תגיע אוניית המכולה מספר ימים לאחר אוניית הצובר, תקבל אוניית המכולה עדיפות ותטופל ראשונה.
אין הבדל איכותי בין סוגי האוניות להן ניתנת עדיפות על-פי ההסדר, לבין האוניות המקופחות, במובן זה שחלק מהן הינו ישן, קטן, או בלתי מודרני, בעוד שהאחר כביכול חדיש, גדול או מודרני. חלק ניכר מהאוניות המקופחות הינו חדיש, צעיר ויעיל יותר מהאוניות המועדפות ולכן הן דווקא בעלות תפוקה גבוהה יותר.
כתוצאה מכך, נאלצות אוניות מקופחות להמתין לעיתים פרק זמן הארוך פי 20 מזה של האוניות המועדפות. קיימים מצבים בהם ממתינות האוניות המקופחות לתורן למעלה משלושה שבועות. בתווך, הן נעקפות על-ידי למעלה מ-80 אוניות. הנזקים הכרוכים בהמתנות, הן בהיקף של עשרות אלפי דולרים לכל יום.
