שופט בית המשפט העליון,
צבי זילברטל, מותח (יום א', 21.4.13) ביקורת מרומזת על השופטת
ורדה אלשיך, בשל קיומו של דיון בביתה של פושטת רגל. זילברטל עיכב את ביצוע עונש המאסר שהטילה אלשיך על רחל סופר בשל אי תשלום לקופת פשיטת הרגל.
נגד סופר מתנהלים הליכי פשיטת רגל ארוכים וסבוכים, במהלכם חויבה לשלם מדי חודש 15,000 שקל. סופר נעדרה ממספר דיונים בנימוק שהיא חולה, ובשל כך החליטה אלשיך לקיים את הדיון בביתה. בסיומו של הדיון קבעה אלשיך, כי סופר תיאסר לחודשיים אם לא תשלם בתוך חמישה ימים את חובה שהצטבר ל-250,000 שקל.
סופר ערערה על ההחלטה לביהמ"ש העליון, ובין היתר טענה, כי אלשיך לא הייתה רשאית להיכנס לבית פרטי ולערוך בו דיון. סופר ביקשה לעכב את ביצוע עונש המאסר עד להכרעה בערעורה, וזילברטל נענה לבקשה. "נדמה שכאשר מדובר בסנקציה של מאסר, שיקול מאזן הנוחות נוטה בבירור לעבר עיכוב הביצוע, שכן מדובר במהלך בלתי הפיך שיש עימו פגיעה חמורה וקשה בחירות הבסיסית", הוא אומר.
הנאמן, עו"ד
איתן ארז, טען שסיכויי הערעור אפסיים ולפיכך אין לעכב את ביצוע המאסר. על כך אומר זילברטל: "מבלי להיכנס לסוגיית סיכויי הערעור לפרטיה, אומר רק שלא ניתן לאיין סיכויים אלה כליל, ולו נוכח ההליך יוצא הדופן שנוהל בבית משפט קמא, אף אם בסופו של דבר יימצא שלא נפל בו כל פגם".
עוד אומר זילברטל, כי "במיוחד יש להישמר מפני דחיית בקשה לעיכוב ביצוע כאשר החייב טוען שאין ביכולתו למלא את התנאי שקיומו יסיר מעל ראשו את חרב המאסר, כבמקרה דנא; זאת במובחן ממצבים בהם 'מפתחות הכלא' מסורות באופן מלא בידי החייב, כשאך סרבנותו היא העומדת בפני ביצוע החלטת בית המשפט", כמו במקרהו של
אלי רייפמן, אשר נמנע מלהעביר לכונס נכסיו את מניותיו בחברת אמבלייז.
את סופר ייצג עו"ד אורן בן; ארז ייצג את עצמו יחד עם עו"ד פז יצחקי-ויינברגר; ועו"ד טובה פריש ייצגה את הכנ"ר.