שום דבר לא סגור עדיין, שום החלטה לא התקבלה אך הולכים ומתרבים הסימנים שהרומן הקצר עם האוסטרלים דוהר לקראת סיום קורע לב. במחשבה שנייה, אפילו זה לא. מעבר לכך לא רבים בישראל יזילו דמעה
אם האוסטרלים ייפרדו מאיתנו לשלום מחר בבוקר וישובו לארצם הרחוקה. ביטול עסקת וודסייד פותר לראש הממשלה ולשר האנרגיה את הצורך לקבל החלטה לא פופולרית. אפילו יזמי הגז המקומיים יצליחו להתגבר על הגט. דלק ורציו לא הסתירו את אכזבתן מהמחיר שהסכימה וודסייד לשלם עבור הזכויות בו. הוויכוח החדש סביב תנאי התשלום, שאינו קשור לשאלת היצוא, רק מעכיר עוד יותר את האווירה.
אבל בטווח הארוך הסתלקותה של וודסייד תהיה חדשות רעות עבור משק האנרגיה הישראלי.
וודסייד היא החברה המובילה באוסטרליה ומהמובילות בעולם בתחום פיתוח תשתיות יצוא של גז טבעי. למומחיותה בהקמת מתקני LNG אין תחליף. מדובר בפרויקטים שתג המחיר שלהם מתחיל ב-10 מיליארד דולר. קומץ חברות ענק בעולם יודעות להקים מתקנים כאלה ואף אחת לא רצתה לבוא לכאן בעבר, קל וחומר בעתיד, אם וודסייד תסתלק. האפשרות שמתקן LNG יוקם כאן אי פעם תהפוך לפיכך למדע בדיוני. בטווח הקצר מדובר באובדן השקעה ענקית למשק ובאלפי משרות שהמיזם היה עשוי לספק. בטווח הארוך יותר מדובר במכה קשה למוניטין הבינלאומי של המשק הישראלי שעדיין לא התאושש מתרגילי ועדת ששינסקי ומבריחתה של BG.
מצד שני, בהחלט ייתכן שמתקן LNG היה מלכתחילה גדול על ישראל בכמה מספרים. כפי שאמר גבי גולן, המשקיף בוועדת צמח מטעם משרד ראש הממשלה, אין בישראל שום אתר שיכול להתאים להקמת מתקן כזה. הרעיון של הקמת מתקן צף עדיין לא הוכח מבחינה טכנולוגית והאפשרות של הקמת מתקן בקפריסין אינה נראית מעשית. ואם כבר הזכרנו את ועדת צמח, הרי שביטול מתקן ה-LNG שומט את הבסיס לתחשיבי הוועדה. פרסום הפרוטוקולים בשבוע שעבר גילה לנו שכמויות הגז ליצוא חושבו לפי הכמות המינימלית שמצדיקה כלכלית הקמת מתקן LNG. ללא וודסייד ייפתח הכול מחדש. זה לא אומר שחלום יצוא הגז נגוז לחלוטין. ייתכן מאוד שישראל תייצא גז באמצעות צנרת לירדן ואולי אף לטורקיה ולמצרים. מדובר במיזמים צנועים בהרבה מרעיון ה-LNG, אך החזר ההשקעה יהיה מהיר. מעבר לכך, בממשלה תומכים במרץ ביצוא למדינות שכנות בגלל היתרונות הגיאו-פוליטיים. הבעיה היחידה היא חוסר יציבות ההנהגה הפוליטית בצד השני. עם
ארדואן, עבדאללה ומורסי עוד נתגעגע לאוסטרלים.
עסקת ענק רעועה ומורכבת
הדיווח על מחלוקות משפטיות בין וודסייד לשותפות בלוויתן סביב תנאי התשלומים בעסקה אינו צריך להפתיע איש, לאור מורכבותה יוצאת הדופן. ב-3 בדצמבר הודיעה חברת וודסייד האוסטרלית על חתימת זיכרון דברים לרכישת 30% מהזכויות במאגר הגז לוויתן, הנמצא כ-130 קילומטר מערבית לחוף הישראלי בשטחי הרישיונות רחל ועמית.
חשוב להדגיש, כי זיכרון הדברים לא כלל תניית בלעדיות (No Shop) שאוסרת על המוכרים לנהל מו"מ עם רוכשים נוספים לתקופה זמן מוגבלת. ההסכם הסופי היה אמור להיחתם בפברואר.
את הזכויות מכרו לוודסייד השותפים הנוכחיים במאגר: חברת נובל אנרג'י האמריקנית (39.66%), דלק קידוחים ואבנר מ
קבוצת דלק (22.67% כל אחת) ורציו (15%). כל שותף מכר בעסקה חלק יחסי השווה ל-30% מזכויותיו.
מבנה התשלומים שסוכם בין הצדדים היה מורכב. תשלום ראשון על סך 696 מיליון דולר עם חתימת ההסכם; תשלום שני, על סך 200 מיליון דולר "עם כניסתם לתוקף של חוקים המתירים ייצוא גז טבעי נוזלי LNG)". תשלום שלישי על סך 350 מיליון דולר עם "קבלת החלטת השקעה סופית (FID) על הקמת מיזם LNG". בנוסף התחייבה וודסייד לשלם תמלוג לשותפים בגובה 11.5% אם הכנסותיה ממכירת הגז ליצוא יעלו מעל רף מסוים שהנוסחה המדויקת לחישובו לא פורסמה. התשלום הזה הוגבל בהסכם לתקרה של מיליארד דולר, לאורך חיי הפרויקט. התשלום האחרון שהחברה הסכימה לשלם היה 50 מיליון דולר, כהשתתפותה בהוצאות הקידוח לחיפוש נפט שאמור להיערך במאגר בתחילת 2014.
