אין מספיק מיטות אשפוז בישראל

אוכלוסיית ישראל צעירה בהשוואה למדינות אחרות החברות ב-OECD. אחוז בני 65 ומעלה באוכלוסיה עומד בישראל על 10.0 אחוז לעומת 15.4 שהוא הממוצע במדינות ה-OECD. אחוז הילדים מתחת לגיל 14 בישראל הינו 28.0 והוא השני בגבוהו בקרב מדינות ה-OECD.

היחס בין שתי קבוצות הגיל הנ"ל (עד 14 ומ-65 ומעלה) לבין שאר תושבי ישראל (בגיל 64-15) מבטא את מה שמכונה 'יחס תלות' – היחס בין האוכלוסיה בגיל עבודה לבין האוכלוסיה שבאופן כללי זקוקה יותר לרשת הביטחון החברתית. מדד זה מבטא את הנטל הקיים על האוכלוסיה בגיל העבודה. יחס התלות בישראל הוא 61.8 אחוז – והוא הגבוה ביותר בקרב המדינות החברות בארגון.

תוחלת החיים בישראל גבוהה מן הממוצע במדינות ה-oecd כאמור. תוחלת החיים הממוצעת של גבר ישראלי גבוהה בשנתיים וחצי בהשוואה לממוצע בקרב גברים במדינות הארגון (79.9 בישראל לעומת ממוצע של 77.3) והינה הרביעית בגובהה בכל מדינות הארגון. בקרב נשים הפער נמוך יותר ועומד על כחצי שנה (83.6 לעומת 83.1). תוחלת החיים של הנשים בישראל היא במקום ה-13 בקרב מדינות הארגון.

שיעור תמותת תינוקות בישראל נמוך מהממוצע הקיים במדינות החברות בארגון ועמד בישראל בשנת 2011 על 3.5 פטירות לאלף לידות חי לעומת 4.0 בממוצע בקרב מדינות ה-OECD. שיעור התמותה בישראל נמוך יותר מאשר בארה"ב ובבריטניה למשל, אך גבוה בהשוואה לספרד, יוון ומדינות סקנדינביה. יש להדגיש כי בנושא זה קיימים הבדלים בין קבוצות אוכלוסיה שונות בישראל.

מן הנתונים עולה כי שיעור המיטות לאשפוז כללי בישראל נמוך יחסית למדינות אחרות החברות בארגון (מתחת לישראל רק שתי מדינות) ועומד על כ-1.9 מיטות לאלף נפש לעומת ממוצע של 3.4 במדינות החברות ב-OECD. כתוצאה מכך, ניצולת המיטות בישראל גבוהה ביותר, דבר המשתקף מנתונים כגון שהייה ממוצעת נמוכה יחסית (ישראל - 4.3 ימים, הממוצע בארגון - 6.5) ושיעורי תפוסה גבוהים יחסית (ישראל 98 אחוז - הגבוה ביותר בארגון, לעומת 77 אחוז בממוצע בקרב המדינות החברות בארגון).

ארגון ה-OECD מציין לחיוב את שיעור הרופאים לאלף נפש בישראל הגבוה ביחס לממוצע הארגון (3.3 לעומת 3.2 בהתאמה). יחד עם זאת, חשוב לציין כי לפי תחזיות משרד הבריאות, שיעור הרופאים צפוי לרדת בשנים הבאות אל מתחת לממוצע ה-OECD. זאת, בניגוד למגמת עלייה בשיעור הרופאים הקיימת במדינות החברות בארגון.

שיעור אחיות לאלף נפש בישראל נמוך מאוד בהשוואה למדינות החברות ב-OECD והוא עמד בשנת 2010 על 4.8 בהשוואה לממוצע של 8.8 בקרב מדינות ה-OECD.

ההוצאה הלאומית על בריאות בישראל כאחוז מהתוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) הינה נמוכה ביחס למדינות ה-OECD ועומדת על 7.7 אחוז, לעומת ממוצע של 9.3 אחוז במדינות החברות בארגון. אחוז ההוצאה הציבורית (במימון ציבורי) מתוך כלל ההוצאה על בריאות הוא מהנמוכים בהשוואה למדינות החברות בארגון. בשנת 2011 היא עמדה בישראל על 60.8 אחוז בלבד לעומת 72.7 אחוז במדינות החברות ב-OECD.

בחינה של שיעור האזרחים המבוטחים בביטוחי בריאות פרטיים מראה כי ישראל נמצאת במקום השלישי בארגון בשיעור מחזיקי הביטוחים הפרטיים (שב"ן בקופות החולים וביטוחים מסחריים) עם שיעור של כ-80 אחוז.

"דוח הארגון חושף, שנה אחר שנה, תמונה עגומה וקשה של המערכת האשפוזית בישראל. כך מגיבים בההסתדרות הרפואית וטוענים כי הדוח שב ומדגיש את כישלון מערכת הבריאות בישראל באספקת התשתית הראויה לרפואה המודרנית ואת התנאים הקשים בהם עובדים הרופאים.

מספר מיטות אשפוז נמוך כל כך יוצר זמן אשפוז המתקצר עד כדי 3 ימים ומהווה נטל בלתי רגיל על הרופאים שמתבקשים לתת רפואה מיטבית בתנאי לחץ כאלה.

כמו-כן, יש להדגיש כי המחסור בא לידי ביטוי, בין היתר, גם במספר מכשירי MRI נמוכים באופן בלתי נסבל בהשוואה למדינות מפותחות.

לגבי הנתון המתייחס למספר הרופאים יש לציין כי הנתון שמציג הארגון שגוי, היות שהוא מבוסס על מספר רישיונות ולא על מספר רופאים העוסקים בפועל ברפואה ובמיוחד ברפואה הציבורית.
חלק לא קטן מבעלי הרישיון לעסוק ברפואה עוסקים במחקר, חלקם עובדים בתעשיית התרופות, חלקם עזבו את הארץ וחלקם מועסקים במשרה חלקית.

ההסתדרות הרפואית שבה וקוראת לממשלת ישראל להגדיל את ההשקעה בבריאות בכדי שניתן יהיה לספק לתושבי המדינה את הבריאות לה הם ראויים.