יוסי דוידוב יזכה למשפט חוזר על הרשעתו בניסיון רצח. כך החליטה (11.7.13) שופטת בית המשפט העליון,
עדנה ארבל. מדובר בהחלטה נדירה מאוד, כמותה התקבלו עד היום בודדות בלבד. אם תתקבל עמדתו של דוידוב, הוא יורשע בעבירה חמורה פחות.
דוידוב הורשע בכך שבינואר 2006 ניסה לרצוח את המתלונן, לאחר שירה בו פעמיים. הראיה המרכזית נגדו הייתה סרט ממצלמת אבטחה שהותקנה בקיוסק לידו התרחש האירוע. בית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע את דוידוב וגזר עליו 16 שנות מאסר, ובית המשפט העליון דחה את ערעורו.
בקשתו של דוידוב למשפט חוזר התבססה על גילוי דקה נוספת מסרט האבטחה, אשר לא הוצגה במשפטו המקורי. בדקה זו הוא ושותפו לעבירה נראים כאשר הם מקימים את המתלונן על רגליו ומתווכחים איתו. לטענת דוידוב, קטע זה מוכיח שלא הייתה לו כוונה לרצוח את המתלונן ולכן אין להרשיעו בעבירה זו. סניגוריו של דוידוב אף טענו, כי המשטרה והפרקליטות הסתירו במתכוון חלק זה של הסרט. המדינה הגיבה באומרה, כי מדובר היה בתקלה טכנית וכי רק חברה חיצונית, ברשותה ציוד משוכלל יותר, הצליחה לפענח דקה זו. המדינה גם סברה, שאין בראיה זו כדי להצדיק משפט חוזר.
מתי ייערך משפט חוזר
ארבל פותחת בהתייחסות כללית לסוגיית המשפט החוזר: "יש צורך בהוכחת פוטנציאל לשינוי תוצאת המשפט ואין להסתפק בקיומו של פגם שנפל בהליך, אף אם מדובר בפגם חמור, כדי לחסות תחת העילה שעניינה עיוות דין. מערכת המשפט מונעת על-ידי אנשים בשר ודם, וככזאת אין היא חפה מפגמים או מחדלים. אלה מתגלים לא אחת גם בהליך הפלילי, בין אם בחקירה במשטרה ובין אם במשפט גופו.
"ברי כי פגמים ומחדלים שוליים וקלי-ערך אינם מקימים כשלעצמם עילה למשפט חוזר ועל כך אין חולק. למעלה מכך, גם אם מדובר בפגם חמור יותר, עדיין לטעמי יש צורך בהוכחת הסתברות כלשהי לשינוי התוצאה לטובת המבקש. שהרי, כאמור, מוסד המשפט החוזר נועד בראש ובראשונה לאפשר למערכת המשפטית להכיר בטעות שאירעה וליתן לה הזדמנות לתקנה. פגם שאין לו השפעה על מהלך המשפט ועל תוצאתו, אף אם הוא חריף וחריג בחומרתו, לא ניתן יהיה להביא לתיקונו בדרך של משפט חוזר". פגם כזה יש לתקן בדרכים אחרות, היא מעירה.
ארבל מוסיפה: "לסברתי, מידת ההסתברות לשינוי צריכה להיגזר מעוצמת הפגם וחומרתו. היינו: ככל שמדובר בפגם חמור וקיצוני יותר, כך נסתפק ברף נמוך יותר במישור פוטנציאל שינוי תוצאות המשפט. ולהפך: ככל שמדובר בפגם חלש ושולי יותר, כך נדרוש רף גבוה יותר במישור פוטנציאל השינוי".
נסיבה רלוונטית ביותר
לגבי המקרה הנדון קובעת ארבל, כי לא הוכח שהמדינה הסתירה במתכוון את המשכו של הסרט, אך אין ספק שהיא אחראית לכך שראיה מרכזית זו לא הוצגה בפני בית המשפט המחוזי. "המבקש הצליח לבסס הסתברות לכך שהצגת הקטע החסר בפני הערכאה הדיונית עשויה הייתה להביא לשינוי בתוצאת המשפט לטובתו", היא קובעת.
ייתכן שהלך רוחו של דוידוב בעת שירה במתלונן היה כוונה להורגו ורק לאחר מכן הוא שינה את דעתו, ממשיכה ארבל. ואולם, "הפוטנציאל הראייתי המגולם בו בא לידי ביטוי ביכולתו ללמד על שאיפתו של המבקש בשעה שתקף את המתלונן. איננו יכולים לחדור לצפונות לבו של אדם, על כך אנו למדים על-פי רוב מנסיבות וסממנים חיצוניים. הקטע החסר הוא בבחינת נסיבה נוספת, רלוונטית ביותר וראשונה במעלה, המלמדת על הלוך הנפש של המבקש בעת התקיפה".
