יום שישי שעבר, השעה 13:00 בצהריים. אולם ה-COX PAVILION באוניברסיטת לאס וגאס קיבל את פניי, כאשר המטרה היא קודם כל לאתר את דוכן האקרדיטציות (אישורי כניסה). בכל זאת, ליגת הקיץ של ה-NBA היא המקום שבו הסדר הוא מעל הכל, אין מקום לטעויות. התקרבתי למתחם כדי לשאול מישהו, אבל לא הספקתי לומר 'רובינזון קרוזו' ופתאום אני רואה מולי את דן גרונפלד, שהולך עם שלט מכובד: WASHINGTON WIZARDS STAFF. תודו שזה היה קצת מוזר לראות דווקא אותו בכניסה לאולם, מה גם שאם זכרוני אינו מטעה אותי, המשחק האחרון שלו היה במלחה ולא ב"ווריזון סנטר". שיהיה.
הגעתי לבידוק הביטחוני, ממש בדיוק כמו בכל כניסה לקניון בארץ. "אתה מישראל, מי כמוך מבין שאנחנו חייבים לבדוק את כולם ולהיזהר", אמרו לי. חייכתי, והנהנתי. פסעתי למעלית, לא לפני שהבחנתי שיש מתנדב, שתפקידו ללחוץ בשבילך על הכפתורים. מדהים, זה כל התפקיד שלו בליגת הקיץ. כל אחד והעבודה שלו, אף אחד לא יוצא מהמשבצת. פתחתי בשיחה קצרה איתו והבנתי מהר שהאיש סטודנט למדעי המחשב. אין ספק, הוא מממש את הפוטנציאל שלו. טוב, עליתי לקומה הראשונה. הדלת נפתחה ואני רואה מולי את לירון פנאן. כיום סוכנת שחקנים ובין היתר עובדת בארגון ליגת הקיץ כבר 7 שנים ברציפות. עוד אחת משלנו. שוב בדקתי, ולא, אני לא במלחה. המשכתי להתקדם, כשמכאן והלאה, כל חובב כדורסל יכול להרגיש בליגת הקיץ ממש כמו בדיסנילנד. תיכף נגיע למראות שנגלו בפניי באולם, אבל קודם כל נחזור קצת אחורה.
הפרצופים המוכרים צצים מכל כיוון. כך למשל, את המונית משדה התעופה למלון, חלקנו אני ושותפי למסע, עו"ד עידן גיא, עם וליקו מרסיץ', עוזרו של יסמין רפשה בצדוויטה זאגרב, ומי שאימן את ציבונה בשנה שעברה, ועם הסקאוט הראשי של דאלאס באירופה, הליטאי אלווידס פאזדראזדיס. בזמן שאלווידס מנסה להחתים כבר מעכשיו את בנו של עו"ד גיא (בן 4 עם סייז של סנטר), אני נתקל בקונטרסט הנדיר שיש לעיר המדברית הזו להציג בזמן הזה של השנה.
הגענו למלון. לצד מסיבת זימה על שפת הבריכה, אחת כזו שלא הייתה מביישת את סדום המיתולוגית בימיה היפים, שולחנות פוקר ובלאק ג'ק שתמיד מלאים, וכמה צעירים וצעירות שמנסים לאסוף את עצמם ולהתאושש מליל אמש בדרך לאולמות הכדורסל. אני מסתכל על החבר'ה האלה ומבין, שהחדרניות במלונות כאן חייבות לקבל תוספת סיכון, הן עושות עבודת קודש. וחייבות להיעזר בציוד מגן.
נחזור לענייננו. נכנסתי לאולם והתחלתי ללכת במעברים, נהנה מהגישה החופשית שמקנה לי תעודה של עיתונאי העובד בגוף שמשדר את ה-NBA ואין מילה אחרת להגדיר את התחושה שאופפת אותי – דיסנילנד לאוהבי כדורסל. פתאום אני שם לב שאני הולך מאחורי רג'י מילר. בעודי משחזר מה השחקן האגדי שהולך לפני יכול לעשות ב-8.9 שניות בלבד, אני רואה שהוא מתיישב ליד סטיב קר, והם משדרים את משחקי ליגת הקיץ. זוהי בעצם המהות של הליגה הזו. כולם נמצאים שם.
שחקני הווה, עבר וכמובן עתיד. אגדות כדורסל, סוכני שחקנים, מאמנים, סקאוטים, פונקציונרים וכל מי שאתם רק יכולים לחשוב עליו, שקשור לענף. ראיונות עם דוק ריברס, מייק דאנת'וני ופטריק יואינג? רק תבקש, הם כבר יגיעו. ועל הפרקט? 103 שחקנים אירופאים חתומים היום ב-NBA, ועל פי ההערכות כ-90 ישחקו בסופו של דבר בליגה הטובה בעולם. כולם מנסים, כולם רוצים, מכל המדינות ומכל הסוגים. המשחקים נעשים אגרסיביים, שחקנים אנונימיים נלחמים על חוזה, אם לא ב-NBA אז באחת מהקבוצות האירופיות ששלחו נציגים, ויכולות לספק פרנסה ראויה.
על כל ההצגה הזו מנצח וורן לגארי, בלונדיני חביב שהיה סוכן שחקנים גדול בתחילת שנות ה-2000, וכיום מייצג חצי מהמאמנים והג'נרל מנג'רים בליגה הטובה בעולם. הוא אדריכל ליגת הקיץ, וכשאני מחליף איתו כמה מילים, הוא לא מפסיק לשבח את לירון פנאן, שמרימה לו כאן את כל העסק מידי שנה. כבוד.
השהות בליגת הקיץ היא כמו פאזל שמקבל צורה. בתור כתב כדורסל אתה מדבר לאורך השנים עם המון גורמים, ביניהם סוכני שחקנים, בעלי תפקידים ב-NBA ובאירופה. פתאום, השמות מתחברים לפרצופים. כל סוכן שחקנים אמריקאי שאי פעם דיברתי איתו, פתאום נמצא במרחק נגיעה והשיחה קולחת. בסיום יום המשחקים הראשון אני סופר 30 כרטיסי ביקור שקיבלתי, אגב, אחד מהם של הג'ינג'י ארז אדלשטיין שאם לומר את האמת, היה גם היפה מכולם. אגדות כבר אמרנו?
מיד כשנכנסים לאולם רואים את "החונטה הישראלית". קוקו וקנין מאשקלון, גלעד זיו ורוני בוסני מראשל"צ, עידן אבשלום מאילת. יאיר שבח ואבי אבן ממכבי ת"א, ואפילו דוד סולומון שלא פספס את ההזדמנות לראות את כוכבי העתיד. דני פרנקו, אריאל בית הלחמי, אלעד חסין, רועי חגאי ומעל כולם עמית גל שהגיע מלווה בירון אוחיון וסליחה אם שכחתי מישהו (שמות סוכני השחקנים הושמטו בכוונה). אם זר היה נוחת באולם, הוא היה בטוח שאנחנו לא במדבר של נבאדה, אלא בגן נר, או לפחות באולם בכפר בלום. מכל מושב אפשר לשמוע את הקיבוצניק, שממש מנהל את ההצגה. הוא מכיר כל שחקן, ממליך מלכים וגומר קריירות בהינף אצבע. קשה להסתכל מה קורה על הפרקט כשגל נותן כזאת הצגה. מי זה דוני נלסון? עמית גל יודע הכל.
בצד השני, הרחק מכולם, אני מאתר את דייויד בלאט. הוא יושב ליד ג'וני רוג'רס, הסקאוט הראשי של אוקלהומה. רוג'רס שמחזיק באזרחות ספרדית ואמריקנית ומתגורר בוולנסיה, היה בחירת סיבוב שני של סקרמנטו בדראפט 86'. הוא עשה קריירה אדירה באירופה, אבל מה שמרשים אותי באמת, זו העובדה שהוא ובלאט לא זזים מהכסא, 4 משחקים ברציפות. בחשבון מהיר מדובר בערך ב-8 שעות. הם באו לעבוד. העט רושמת והדפים מתמלאים, אבל אל תתבלבלו. בליגת הקיץ אין יותר מידי תגליות. כל שחקן שזוכה למעקב, הוא כדורסלן שהקבוצות/סקאוטים/מאמנים כבר מכירים וסימנו והם בסך הכל באים לראות אותו בלייב. לבדוק האם התקדם ומה מצבו.
בערבים, בתי המלון רוחשים וגועשים לא רק מהמכונות המצלצלות, אלא מהפגישות של השחקנים עם הסוכנים והמאמנים. עוד פגישה ועוד פגישה, עוד הזדמנות לתהות על קנקנו של שחקן זה או אחר. כולם כאן ועכשיו וצריך לנצל את זה.
אמרנו קולוניה ישראלית? אז ביומיים שאני שהיתי בווגאס, איתרתי את דרון וושינגטון, ג'רום דייסון, ג'יימי סקין, אלן אנדרסון, מלקולם תומאס, סמארדו סמואלס, וג'רוויס ורנאדו. עוד היו ולא נקלטו בעדשת המצלמה בין היתר: קורטני פלס, איליי הולמן, קרייג סמית' ועוד. דייויד בלאט ואנשי מכבי ת"א נפגשו בווגאס עם הרכש החדש ג'ייק כהן אחרי שכבר עזבתי את המקום, כמו גם עם דייויד בלו. "זה הדבר הכי נוח שקיים", אמר לי בלאט כשהתייחס לליגת הקיץ, "פשוט כולם כאן, וזה חוסך המון זמן לכולם. אתה יכול לדבר עם מאמנים, שחקנים, סוכנים ולא צריך לחכות". בזמן שאנחנו מדברים, נעמד לידנו סוכן שחקנים טורקי, לוחץ בנימוס למאמן את היד ושואל: "נו קואץ', איזה עמדה אתה צריך?", בלאט מחייך בנימוס, ועונה: "אנחנו פחות או יותר סגורים, אולי עוד שחקן אחד. תודה". הסוכן מחייך ועובר למאמן הבא. הסצינה הזו ממש ממצה את ההוויה הווגאסית: הסוכנים הם כמו סוחרים שמציעים את מרכולתם בשוק. הכל הולך. צריך להכות בברזל בעודו הוא חם כי אוטוטו, כולם מתקפלים וההזדמנות תיעלם. המאמנים באים עם מידע מדויק על הסחורה בה הם מעוניינים. כולם נתקלים כאן בכולם, ואפילו לוקה באנקי מאמנה של מילאנו, תופס מעלית עם עבדכם הנאמן במלון. ניכר שהוא עדיין מנסה לשכוח את התבוסה שלו עם סיינה למכבי לפני שנה.
לאס וגאס היא עיר שדורשת מחקר מעמיק על התנהגות בני האדם. רוב האנשים פשוט לא ישנים שם. את המאמן שראית בבוקר באולם, אתה יכול לפגוש ב-4 בבוקר בלובי המלון, ולמחרת שוב באולם. לוגאס יש את השעון שלה, את הזמן שלה, ואת הקצב שלה, ואני קיבלתי חוויה שאקח איתי, לכל החיים.
