בית המשפט המחוזי בתל אביב חייב את משרד הבריאות לשלם לבית החולים "אילנית" בפרדס חנה 5.9 מיליון ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית משנת 2006 וכן הוצאות משפט בסך 1.5 מיליון ש"ח.
בית החולים "אילנית" שהינו מרכז שיקומי לילדים, לנוער ולמבוגרים הסובלים מפיגור שכלי, הפרעות נפשיות והפרעות התנהגות, הגיש לפני כ-7 שנים תביעה כנגד משרד הבריאות לתשלום חוב בגין שירותי טיפול ושירותי אשפוז שרכש ממנו המשרד בשנים 2006-1998. המשרד מקבל שירותים מ"אילנית" החל משנות ה-60 וגם כיום.
נקודת המחלוקת בין הצדדים הייתה לגבי הפרשי דמי אישפוז בגין שנת 98' ועד סוף ינואר 2006. ההפרשים הללו נובעים מכך שהמשרד לא שילם ל"אילנית" את דמי האישפוז המעודכנים לתקופה זו.
"אילנית" טענה כי במהלך השנים 2005-1999 היא חזרה ופנתה אל משרד הבריאות בדרישות לתקן את תעריפי האשפוז ששולמו לה, ובין הצדדים התקיימו מגעים במטרה להסדיר את הנושא, אך ללא הצלחה.
לא הייתה תקשורת חוזית
משרד הבריאות טען להגנתו כי אין ולא הייתה התקשרות חוזית חתומה כדין על-ידי הצדדים לרכישת שירותים מ"אילנית" על-פי התעריף האחיד עליו הוסכם במהלך המשא ומן שנוהל עימה. לדבריו, "אילנית" סירבה לחתום על נוסח החוזה האחיד שנשלח לחתימה לכל בתי החולים הפסיכיאטריים הפרטיים בעקבות הרפורמה, ורק בשנת 2002 העלתה את הטענה הנוגעת לתעריפי האשפוז ששולמו לה.
לדברי המשרד, בהעדר חתימה על ההסכם מצידה של "אילנית", ההסכם היחיד התקף שחל בין הצדדים הוא ההסכם המקורי שנחתם בשנת 1988.
אולם השופטת
דרורה פלפל קבעה כי לאור התנהלותו של משרד הבריאות אל מול "אילנית", שלא הייתה תקינה במאת האחוזים, הוא מנוע מלטעון שלא היה הסכם כדין בינו לבין "אילנית". השופטת השתכנעה כי אומנם הסכם חתום לא היה ואולם המניעה הייתה פורמלית בלבד, ולכן יש התייחס לקשרי שני הצדדים כאילו הם חותמים על הסכם משנת 99'. לדברי פלפל, שני הצדדים אשמים בכך שאין ביניהם חוזה חתום.
עוד קבעה כי יש לחייב את משרד הבריאות לשלם ל"אילנית" כספים בגין הפרשים בתעריפי שירותי האשפוז גם בהעדר חתימתו הפורמלית של ההסכם. זאת על בסיס התעריף הבסיסי של 205 ש"ח ליום אשפוז, כפי שנקבע בחוות דעת המומחה מטעם "אילנית" בנוגע לחישוב ההפרשים להם היא זכאית החל מינואר 98' ועד לינואר 2006.
