בית המשפט העליון דחה באחרונה (21.8.13) את ערעורה של חברת מ.ש. אלומיניום, שתבעה כ-4 מיליון שקל מחברת הביטוח אריה, שהיא כיום חלק מקבוצת כלל ביטוח. לפני כשלוש שנים דחה בית המשפט המחוזי בירושלים את התביעה, ועתה פסק ביהמ"ש העליון שלא יתערב בפסק דין זה. התביעה מהווה אחד הספיחים האחרונים לפרשת אולמי ורסאי.

בניין אולמי ורסאי, בדרך בית לחם 150 בירושלים, התמוטט ב-25 במאי 2011, ורבים נספו. מפעל האלומיניום, ששכן בבניין, נהרס כליל, ובעליו נאלצו להעבירו לבניין אחר. העבודה חודשה במלואה לאחר כשלושה חודשים. המפעל היה מבוטח מ-1998 בפוליסת ביטוח אש-רכוש בחברת הביטוח אריה. מ.ש. אלומיניום דרשו מאריה שיפוי על נזקים והוצאות. הם נדחו, ואז הגישו תביעה משפטית נגד אריה.

שופט בית המשפט המחוזי בירושלים משה סובל דחה את התביעה, בפסק דין בנובמבר 2010. יצוין, כי תוך כדי ההליכים המשפטיים מוזגה אריה, שהייתה חברת ביטוח במסגרת קבוצת כלל, לתוך החברה-האם כלל ביטוח.מ.ש. אלומיניום ערערו. עתה דחה בית המשפט העליון את הערעור.

לא הייתה פוליסת "כל הסיכונים"

שופט ביהמ"ש העליון יורם דנציגר, שכתב את פסק הדין העיקרי, אימץ בדרך כלל את מסקנות ביהמ"ש המחוזי. נמצא, שמ.ש. אלומיניום לא רכשה פוליסת "כל הסיכונים", שהייתה מכסה אותה על כל אירוע, אלא פוליסת ביטוח רכוש רגילה, עם הרחבות. ברור, שהסיבה להחלטת המפעל היה הרצון הלגיטימי לחסוך בפרמיה. עוד התברר, שהפוליסה הרגילה מכסה גם נזקים הנובעים משיטפון של ים או נהר; מכיוון שאין כאלו בירושלים, הניחו כנראה בעלי המפעל שמדובר בפוליסה רחבה.

אחת ההרחבות שהמפעל קנה התייחסה להתמוטטות קרקע "כתוצאה משקיעה ו/או גלישה ו/או התמוטטות ו/או סחף". מ.ש. אלומיניום טענה, שדי באסון הנובע מהתמוטטות כדי לזכות אותה בפיצוי. אריה טענה, שרק אסון הנובע מהצטברות של כל הסיבות יחד מזכה בתשלום פיצויים.

ביהמ"ש המחוזי שמע בעניין זה חוות דעת של מומחית ללשון, וכן עדויות של מעורבים ברכישת הפוליסה. בסופו של דבר פסק ביהמ"ש שעמדת אריה - למעשה כלל ביטוח - היא הנכונה, ודחה את התביעה.

גירסת המפעל "דחוקה ומאולצת"

בית המשפט המחוזי דחה את הפרשנות של מ.ש. אלומיניום לנוסח הפוליסה, וקבע שפרשנות כזו היא "דחוקה ומאולצת". מ.ש. ביססה את ערעורה בעליון, בין היתר, על קביעה זו, וטענה כי הפרשנות "דחוקה, אך אפשרית", וכי במקרה שיש שתי פרשנויות, על בית המשפט לפסוק לטובת המבוטח. אולם בית המשפט העליון קבע, שהמפעל אינו יכול לתלות את ערעורו בביטוי זה, המשקף חוות דעת של ביהמ"ש המחוזי, שלפיה פרשנות זו אינה סבירה.

עוד ציין השופט דנציגר, שהבניין התמוטט כתוצאה מכשל הנדסי (=בניית התקרה מחומר פל-קל הבעייתי). אירוע מעין זה - ציין - אינו מכוסה בפוליסה, ואף אינו יכול להיות מכוסה בה.

השופט נתן הנדל הצטרף לפסק הדין של דנציגר. השופטת דפנה ארז-ברק הצטרפה אף היא, והוסיפה חוות דעת משלה בנושא. עם זאת, בשל הנסיבות המיוחדות והנזק שנגרם למפעל, החליט בית המשפט לחייב אותו בהוצאות ב-30,000 שקל בלבד.

12 שנים מהאסון עד פסק הדין

התיק של מ.ש. אלומיניום הוא דוגמה לא-נדירה לסחבת בבתי המשפט, הפוגעת ברבים: אולמי ורסאי התמוטטו לפני יותר מ-12 שנים, ורק עתה הסתיים הדיון המשפטי! פסק הדין של בית המשפט המחוזי ניתן בנובמבר 2010, ועברו קרוב לשלוש שנים עד פסק הדין של בית המשפט העליון. בית משפט זה קיים ישיבה אחת, ב-8 באפריל, לדיון בערעור, ופסק הדין ניתן לאחר ארבעה חודשים וחצי.

אין זה מקרה יחיד שבו "נסחב" דיון בתביעה כספית שנים על שנים. גם ייתכן, שפסק הדין בתביעת מ.ש. אלומיניום איננו האחרון בפרשת ורסאי.