יהודה דוידוביץ' הגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים ערעור על קביעתו השגויה, כטענתו, של בית הדין האזורי לעבודה לפיה מעביד רשאי לכאורה לבטל הסכם תנאי פרישה תקף מול עובד שפרש לאחר 14 שנות עבודה מסורות, ולשלול ממנו פיצוי ומענק פיטורים שהמעסיק התחייב בכתב לתת לו בטענה לא מוכחת באופן חד-משמעי של הדלפה לכאורה של מידע לעיתונאי בדבר חילופי גברי בחברה.
דוידוביץ', מהנדס אווירונאוטיקה בהשכלתו, עבד בחברה הציבורית אי.סי.איי טלקום החל ביולי 94' ובתפקידו האחרון כיהן כסמנכ"ל השירות העולמי. בראשית חודש מרס 2008 הוא התבקש על-ידי החברה לעבור בדיקת פוליגרף על-מנת להזים חשד נגדו לפיו הדליף לעיתון "
כלכליסט" את הידיעה על חילופי גברי צפויים בחברה.
דוידוביץ' סירב לבדיקה במכונת אמת, והחברה הודיעה לו כי היא סבורה כי לא דיבר אמת וכי הפר את כללי העבודה בחברה, הפר התחייבות לסודיות והסב לחברה נזקים. אולם מאחר שקודם לכן הוא הודיע על התפטרותו מהחברה לא נותר לחברה אלא להודיע לו על ניתוק יחסי העבודה עמו לאלתר ועל שלילת זכאותו לפיטורים, להודעה מוקדמת ולכל יתר הזכויות להן היה זכאי.
במאי 2008, הגיש דוידוביץ' את תביעתו כנגד החברה לאכיפת הסכם פרישה ולקבלת זכויות שהובטחו לו במסגרתו ובהן פיצויי פיטורים. בית הדין קבע כי הסכם הפרישה בין הצדדים תקף ומחייב ושיקף התחייבות של החברה להעניק לתובע את תנאי הפרישה הנקובים בו עם סיום עבודתו.
עם זאת שוכנע בית הדין בכל הנוגע לסוגיית ההדלפה לעיתון כלכליסט כי דוידוביץ' הפר את חובת הסודיות והאמון המוטלות עליו וגילה לכתב העיתון גולן חזני עובדות הקשורות לחברה ולבעלי תפקידים בכירים בה, שלא היו נחלת הכלל אותו זמן.
בית הדין האזורי קבע כי לא הוכח שהנתונים שנמסרו על-ידי דוידוביץ' לחזני היוו סודות מסחריים של החברה, כי פרסומם הסב נזק, וכי היה בהם כדי לפגוע באופן משמעותי בפרטיותם של עובדים אחרים.
בית הדין השתכנע כי החברה הייתה רשאית לבטל את התחייבותה להעניק לתובע את תנאי הפרישה שסוכמו עימו בהסכם הפרישה ואולם היא הייתה מחויבת לעשות כן באופן מידתי ולא לשלול ממנו באופן מוחלט את כל התנאים ואת הסכומים העולים על 600,000 שקלים שנצברו לזכותו במהלך שנות עבודתו הרבות.
אשר על כן קבע בית הדין כי אין לבטל את רכיב פיצויי הפיטורים כפי שנצבר לתובע בפוליסת ביטוח המנהלים/קרן פנסיה. בית הדין החליט כי התובע יהיה זכאי ל-63% מפיצויי הפיטורים להם היה זכאי דהיינו סכום של 354,000 שקלים ללא השלמה לפיצויים של החברה בסך של 202,000 שקלים.
בנוסף קבע בית הדין כי הנתבעת לא הייתה זכאית להפסיק לאלתר את יחסי העבודה עם התובע טרם תום תקופת ההודעה המוקדמת המוסכמת בלא לשלם לו פיצוי חלקי בגין השכר שהגיע לו עד תום התקופה. בית הדין ציין כי לא שוכנע כי מדובר במקרה חריג המצדיק פסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש ונזקים לא ממוניים.
בערעורו טוען דוידוביץ' כי השגיאה הבסיסית של בית הדין האזורי נעוצה בקביעה, שגם אם המעביד לא הוכיח למעשה את טענת ההדלפה, די במאזן הסתברויות בלבד על בסיס ראיות נסיבתיות בלבד וללא כל הוכחה פוזיטיבית, כדי לייחס את ההדלפה לעובד. כל זאת לדברי דוידוביץ' אגב הכחשות נחרצות של העובד, אגב כשלים בסיסיים ביסודות ששימשו את החברה לטפול האשמת הדלפה בעובד ולשלול כליל מהעובד את זכויותיו.
המערער סבור כי בית הדין האזורי שגה כאשר זקף שלא כדין לחובתו את העובדה שבשל הצורך לשמור על החיסיון העיתונאי הוא למשוך את תצהירו של העיתונאי המוכיח כי הוא אינו המדליף. בנוסף שגה בית הדין בקביעתו לפיה נסיבות המקרה אינן מצדיקות פסיקת פיצויים בגין עוגמת נפש ונזקים.
אשר על כן מתבקש בית הדין הארצי לקבוע כי לא הייתה הצדקה לביטול כל זכויות המערער בהסכם הפרישה בינו לבין החברה וכי לא הייתה הצדקה לביטולו החלקי של ההסכם, וכי יש לקיימו במלואו, ובנוסף לפסוק למערער פיצוים בגין עוגמת נפש ונזקים לא ממוניים.
