אין שחר לטענה כאילו ההלכה מעניקה לרופאים חסינות מפני תביעות נזיקין, וכי הם יחויבו בפיצוי לחולה רק במקרים יוצאי דופן וחריגים ביותר. כך אומר (23.11.13) שופט בית משפט השלום בתל אביב, מנחם קליין, המרבה להסתמך בפסקי דינו על המשפט העברי.

בכך הגיב קליין על טענות בא-כוחה של שירותי בריאות כללית בתביעת חולה לפיצוי בטענה לרשלנות בטיפול בה. קליין דחה את התביעה, אך בשולי הדברים מצא לנכון לעסוק בגישתו של המשפט העברי, לאור הטיעון שהעלה כאמור בא-כוחה של הקופה. לדבריו, הטיעון הסתמך על מקורות בודדים וקדומים, בעוד "תורת ישראל היא תורת חיים. ההלכה היא יצירה דינמית ומתחדשת וההלכה המודרנית רחוקה מאוד ממסקנות בא-כוח הנתבעת".

קליין סוקר גם את המקורות, החל מן המשנה ועד לפוסקי המאה ב-20, ומגיע למסקנה ש"הגורם המרכזי שיש בו כדי להשפיע על הטלת האחריות על הרופא הוא מקור הטעות, האם מדובר בטעות מקצועית שנעשתה בתום לב, או בטעות שנגרמה בשל חוסר תשומת לב". יש גם פוסקים הסבורים, שאפילו התעלמותו של רופא מדעתם של מומחים אחרים מצדיקה לחייב אותו בתשלום פיצוי לחולה.

"לעניין זה הדגישו פוסקי זמננו", מסכם קליין, "אין להבחין בין נזק שנגרם בשל פעולה שגויה לנזק שנגרם בשל מחדל. לפיכך, גם רופא שנמנע מלהעניק את הטיפול הראוי בשעה שהיה עליו להעניקו, עלול לחוב בנזיקין אם בשל כך נגרם לחולה נזק". מסקנה זו מבסס קליין בין היתר על פסיקותיהם של הרב אליעזר ולדנברג, הרב יצחק יעקב וייס והרב שמואל ווזנר.