חברת הביטוח איילון מערערת לבית המשפט המחוזי בתל אביב על פסק הדין המחייב אותה בתשלום תגמולי ביטוח בסך 280,000 שקלים לבני משפחתו של כדורגלן זר שהתמוטט במהלך אימון על מגרש הכדורגל, ומותו נקבע בבית החולים.

הכדורגלן צאסוואה אנפואה, אזרח זמביה, שיחק כדורגל בשורות הפועל באר שבע ובסוף אוגוסט 2007, במהלך אימון במסגרת הקבוצה, התמוטט ומת. איילון ביטחה בתקופה הרלוונטית את שחקני הקבוצה בביטוח תאונות אישיות.

איילון טענה בבית משפט השלום בהרצליה, כי הפוליסה נשוא התביעה אינה מכסה מקרה מוות שכזה מאחר שאין המדובר ב"אירוע פתאומי בלתי צפוי מראש", וכי בהתאם לדוח נתיחתו של המנוח הוא סבל ממחלת לב מולדת אשר ידוע לגביה כי היא גורמת למוות בזמן מאמץ.

עוד טענה איילון, כי מותו של המנוח אינו נכנס לגדר המונח "תאונה" שבפוליסת הביטוח הקולקטיבית, וכפועל יוצא המקרה אינו "מקרה ביטוח", ועל כן אינו מכוסה על-פי הפוליסה.

בא-כוח התובעים טען כי דחיית התביעה תהווה תקדים מסוכן לאלפי ספורטאים שימצאו עצמם מחוסרי ביטוח בנסיבות זהות, בהן נטענת מחלה, בהעדר ממצאים כלשהם בבדיקות. לדבריו, המנוח עבר בדיקות על-פי חוק הספורט ונמצא כשיר לשחק, והוא לא סבל ממחלה מולדת או ממום מולד.

בפסק הדין קבעה השופטת סיגל רסלר-זכאי, כי מעיון בחוות הדעת הרפואיות ומחקירות המומחים עולה, כי לא הוכחה טענתה של איילון, לפיה המנוח סבל ממחלה מולדת או ממום מולד. השופטת קבעה כי במקרה הנדון הפגיעה הגופנית הייתה בלתי צפויה ונגרמה כתוצאה מאירוע בלתי צפוי.

לדברי השופטת, תכלית הפוליסה הייתה לתת כיסוי ביטוחי לכל פגיעה בלתי צפויה או לכל נזק שאינו טבעי, להבדיל מנכות או מוות בשל מחלה. אשר על כן, קבעה השופטת, כי מותו של המנוח הינו בגדר תאונה כהגדרתה בפוליסה ועל איילון לפצות את בני משפחתו על-פי פוליסת הביטוח בסכום של 280,000 שקלים.

איילון אינה משלימה עם פסק הדין והגישה עליו ערעור לבית המשפט המחוזי, בטענה כי נפלו טעויות של ממש בפסק הדין, ניתנו נימוקים ונשקלו שיקולים שגויים אשר הביאו לקבלת התביעה. לדברי איילון, פסק הדין מבוסס על קביעות והנמקות משפטיות שגויות ודינו להתבטל.

לטענת איילון, באמצעות משרד עורכי הדין אטיאס-נוה, מקרה הביטוח במקרה הנדון כלל לא הוכח, ובית משפט השלום שגה בקביעתו, לפיה הוכח כי פעילות הספורט היא האירוע החיצוני והסיבה הפיזית הנראית לעין.

עוד טוענת איילון, כי הטענה לפיה התרחש אירוע חריג/פעילות גופנית מאומצת שגרמה למוות מעולם לא נטענה, ולא הוכח כי הפעילות שבמהלכה או לאחריה קרס המנוח הייתה פעילות מאומצת או חריגה.

בערעור נטען עוד, כי לאור האטיולוגיה של המנוח, אותו אירוע טראגי יכול היה באותה מידה להיגרם בעת מנוחה מוחלטת. איילון מעלה סברה לפיה בית משפט השלום החליט לקבל את התביעה ולחייבה בתשלום תגמולי ביטוח לבני משפחת המנוח, מתוך תחושה שחש כלפיהם, לפיה הם נותרו ללא מפרנס.