מוניק עופר, אלמנתו של שריה עופר שנרצח בפעולת טרור ביישוב ברוש הבקעה (נווה שריה) באוקטובר אשתקד, הגישה תביעת נזיקין בסך 8.8 מיליון שקלים נגד עורך הדין
דוד גולן, הנאמן על נכסי המנוח ומנהל העיזבון, כונס הנכסים הרשמי, הנהלת בתי המשפט, משטרת ישראל, משרד הביטחון ומנהלת המקום חברת עופרי הירדן ממושב תומר בבקעת הירדן.
בתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בלוד נאמר, כי התובעת והמנוח התיישבו בבקעה והשקיעו בחווה בה התגוררו את כל כספם וחייהם. בליל ה-11 באוקטובר 2013 נרצח המנוח מתקיפה של שני מחבלים שביצעו תצפית על המקום מזה מספר חודשים, ביקרו במקום לפני כן, ראו שאין אבטחה, ובליל הרצח נכנסו לחווה ורצחו בצורה אכזרית את שריה עופר ופצעו קשה את התובעת.
בשארית כוחותיה הצליחה התובעת לצאת מהבית ולהזעיק עזרה. לדבריה, היא הייתה נוכחת ברצח, נפגעה הן נפשית והן פיזית, וכיום היא נמצאת בטיפולים רפואיים ופסיכולוגיים, אינה מסוגלת לחזור לחווה, ומצבה הנפשי והכלכלי קשה, שכן כל השקעותיה בברוש הבקעה ירדו לטמיון.
לטענת התובעת, פניותיו של שריה עופר לאבטחת המקום לא זכו להתייחסות, וכשבועיים לפני הרצח הוא פנה במכתב לעורך הדין דוד גולן, הנאמן על נכסיו, אולם הלה בחר להתעלם ולא דיווח על הנאמר במכתב לבית המשפט, למשטרה ולמשרד הביטחון.
במכתבו של עופר לנאמן נכתב: "דוד הכתובת על הקיר, עד מתי רוצים להמשיך, בקשתי אליך אם לא נוח לטפל ולכפות רצוננו הצודק לשמירה ואבטחת המקום ואבטחת המקום על תומר והמועצה, שחרר לי את הנכס ואז אוכל לפעול ביתר חופשיות במקום, שמירה על חיי משפחתי ורכושי... אל תשקול בבקשה כסף מול חיינו".
לדברי התובעת, באמצעות עו"ד אשר אשור, הנתבעים, כל אחד בתחומו, ברשלנותם לא מנעו את הנזק ולא מנעו את האירוע. לטענתה, לאור אחריות הנתבעים במישרין ליישוב, והעובדה כי המנוח היה מנוטרל מהכספים ומהיכולת לממן את אבטחת החווה, הרי שאבטחת המקום הייתה מונעת את האירוע.
לטענת התובעת, אין ספק שבמצב זה היה על כל נתבע לצפות אירוע זה, קל וחומר כשמדובר באירועי פח"ע [פעילות חבלנית עוינת] החוזרים על עצמם במקום זה. עוד נאמר בתביעה, כי בחקירת השב"כ הוכח כי חוסר האבטחה הביא את הרוצחים למקום.
התובעת מפרטת בתביעתה את חלקם של הנתבעים באחריות לאירוע ולנזקים בעטיו כדלקמן: עו"ד גולן, האחראי כנאמן על נכסי המנוח, התעלם מאחזקת המקום ואבטחתו; כונס הנכסים הרשמי והמערכת המשפטית הם האחראים על אופן ניהול תיק פשיטת הרגל ועל הפיקוח על הנאמן; המשטרה האחראית על האבטחה התעלמה מההתרעות עד כדי כך שאפילו הנתונים של הרוצחים הועברו אליה על-ידי המנוח כשבועיים לפני הרצח ולא נבדקו.
הסתבר כי המחבלים ביצעו סיור בשטח והמנוח עצר אותם ודיווח למשטרה. משרד הביטחון, נטען בתביעה, התעלם מכל ההתראות ולא ביצע הערכת מצב לאבטחת היישוב הזניח, מקום בו אזרחים גרים ללא אבטחה מינימלית, ואילו חברת עופרי הירדן שניהלה את המקום בחרה לגרוף את כספי הרווחים ולהתעלם מצרכי המקום תוך התעלמותה מצרכי האבטחה של המקום.
בית המשפט מתבקש לפסוק לתובעת פיצויים שעיקרם הפסד כלכלי בסך 4 מיליון שקלים, כאב וסבל, הפסד השתכרות והוצאות רפואיות.
שריה עופר היה קצין בצה"ל, מפקד גדוד שקד וממקימי יחידת שלדג וסיים שירותו בדרגת אלוף משנה. אביו, דוד עופר, היה ניצב במשטרה ושימש מפקד מחוז דרום ומחוז תל אביב.
