בנק לאומי נתבע לפצות ב-10 מיליון שקלים את אשר נאמן מנתניה בטענה כי ביטול מסגרת האשראי ללא כל התראה הוביל לקריסתו של מפעל הנייר שבבעלות חברת נייר ירושלים ונאמן (2000) מקריית גת שהייתה בבעלותו ובניהולו.
החברה עסקה במחזור וייצור נייר לתעשיה ולקמעונאים, העסיקה כ-30 עובדים וסיפקה סוגים שונים של נייר מגבת לכ-300 לקוחות ברחבי הארץ.
לטענת נאמן, בתביעה שהגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בעקבות בקשה שהגיש בנק דיסקונט ביוני 2011 למנות כונס נכסים זמני לחברה, נבהל מנהל הסניף של בנק לאומי ונתקף בפאניקה בעטייה החליט בצורה נמהרת וחסרת אחריות, ללא כל הודעה מוקדמת ו/או התראה על ביטול מסגרת האשראי של החברה, ועל החזרת שיקים, ביניהם של ספקים מהותיים של החברה.
לטענת נאמן, בדיעבד הסתבר כי מדובר היה בהחלטה מוטעית ובטעות ברורה כאשר בסופו של יום החברה, ממקורותיה ובאמצעות השיקים של לקוחותיה שהיו בידי הבנק, סילקה את כל יתרת החוב שעמדה לבנק.
התובע טוען כי אין מחלוקת על כך שבמועד הרלוונטי לא חרגה החברה ממסגרות האשראי שלה, אולם עם ביטולה של מסגרת האשראי לא הייתה החברה מסוגלת להמשיך את פעילותה השוטפת, ולפיכך קיומה כעסק חי על כל המשתמע מכך ופעילותה הכלכלית השוטפת נעצרו וחדלו כתוצאה ישירה מהפעולה הפזיזה של מנהל הסניף.
לדברי התובע, באמצעות עו"ד שאול קוטלר, הפסקת אשראי הינה פעולה שעל הבנק לפעול בה בזהירות, וכי פעולה זו הינה קשה ומשמעותית במערכת היחסים בין הלקוח לבנקאי ואין לנקוט בה על-פי הפסיקה בהעדר שיקול דעת מעמיק.
