החשודים
עיתון ידיעות אחרונות, עורכיו - ארנון מוזס (עורך אחראי) ומשה ורדי (עורך), וכן עיתונאים הפועלים בשרותו של עיתון זה: מיכל גרייבסקי, מלי קמפנר-קריץ ואיתן מור, ביצעו עבירה לכאורה על חוק האזנת סתר, התשל"ט-1979, בעצם זאת שפרסמו ברבים (יום א', 21.10.01) תמלילי שיחות שהושגו בהאזנות סתר, במסגרת חקירה כנגד יעקב נמרודי.
הפרסום בוצעו ביום א' (21.10.01), והוא נוגע לשיחות של יעקב נמרודי עם אחרים, ובהם: בתו מלי (סמדר נמרודי), עופר נמרודי, אמנון דנקנר ועופר נמרודי. באותן שיחות נזכר גם שמם של אחרים. מידע מפורט יותר אודות הפרסום - ראו הקישור משמאל.
הפרסום הבלתי חוקי לכאורה נעשה, למרות ההתראה, ובכתב, שקיבלו מראש מכותב שורות אלה (ביום ה', 18.10.01): לקבל את תגובתי, ומראש, לפרסום שהם מתכננים.
החוק
סעיף 2 לחוק האזנת סתר קובע:
(א) המאזין האזנת סתר שלא על-פי היתר כדין, דינו - מאסר חמש שנים;
(ב) המשתמש ביודעין וללא סמכות כדין בידיעה או בתוכנה של שיחה שהושגו על-ידי האזנת סתר, בין שנעשתה כדין ובין שנעשתה שלא כדין, או מגלה ידיעה או תוכן שיחה כאמור ביודעין לאדם שאינו מוסמך לקבלה, דינו - מאסר חמש שנים.
ידיעות אחרונות, עורכיו ועיתונאיו כאמור, פרסמו כאמור תמלילי שיחות של יעקב נמרודי עם אחרים [בהם נזכר גם שמו של כותב שורות אלה, י.י.], למרות האיסור המפורש בחוק, האוסר שימוש כלשהו בתוכן האזנות סתר, אלא בידי מי שהוסמך לכך. ומאליו מובן כי הנ"ל לא הוסמכו לכך.
חוק האזנות סתר קובע מגבלות חמורות על שימוש בפרי האזנות סתר. על-פי החוק, רק מי שהוסמך בחוק ו/או מי שהורשה על-ידי בית המשפט, רשאי לעשות שימוש בשיחות ובתוכנן. ידיעות אחרונות, עורכיו ועיתונאיו, לא הורשו לפרסם זאת, ומכאן העבירה שביצעו לכאורה.
כיצד השיגו את התמלילים
בית המשפט אישר לבקשת המשטרה האזנת סתר לשיחות טלפון של יעקב נמרודי, לאחר שהועלה בפניו חשד כי יעקב נמרודי פועל בדרך המעלה חשד לשיבוש הליכי החקירה במשפטו של בנו, עופר נמרודי.
בשבוע שעבר הגישה התביעה במשפטו של יעקב נמרודי את תמלילי השיחות. בהסכמת התביעה וההגנה (עו"ד יגאל ארנון), הוסכם: תמלילי השיחות יופקדו בלשכתו של השופט דוד רוזן (היושב בתיק זה).
למרות זאת, מישהו העביר לידיהם של כמה גורמים את תמלילי השיחות. עיתונאים אחרים ביקשו וקיבלו בבית המשפט היתר לעיין בתמלילים. ואולם, היתר פרסום ו/או בקשה לכ' השופט דוד רוזן - כדי שיתיר פרסום הדברים, לא ניתנו וגם לא התבקשו על-ידי ידיעות אחרונות או מי מאנשיו.
[מערכת בתי המשפט מתירה לעיתונאים לעיין בתיקים פליליים - כך גם בתיקים רגישים ביותר, לרבות בתיקים בהם נזכרים שם עבירות מין ועניינים הנוגעים לקטינים (עניינים האסורים גם הם בפרסום) - כדבר שבשיגרה. ואולם מובן, כי זכות עיון אינה הרשאה לעשות פרסום, פרסום האסור, כאמור, על-פי חוק האזנת סתר].
פרסום הדבר נעשה תוך ניגודי עניינים, ובאופן המשרת את האינטרס העיסקי הגלוי של ידיעות אחרונות ואנשיו: לפגוע ביריבם (נמרודי), העומד בימים אלה בפני מתן גזר דינו; ובי - כמי שחשף מעשים בלתי חוקיים לכאורה של ארנון מוזס, מיכל גרייבסקי, מרדכי גילת ועיתונאים נוספים בידיעות אחרונות [ראו קישור משמאל].
[כל החשודים הנזכרים כאן, שנמנעים ברגיל ממתן תגובה, מוזמנים להגיב, אם יחפצו בכך].
[הערה שלי (י.י.): בשל פעילותם העבריינית לכאורה של ארנון מוזס, משה ורדי, ושלושת העיתונאים שפרסמו את התמלילים, תוגש, בין היתר, תלונה למשטרת ישראל וליועץ המשפטי לממשלה - בבקשה לקיים חקירה ולהעמידם לדין, בגין עבירה על חוק האזנת סתר.
והערה נוספת: אין זה מן הנמנע, כי גם עתה, כמו בפעמים קודמות, ייזכו הנ"ל לטיפול מפלה לטובה מצד פרקליטת המדינה עדנה ארבל, וראש אגף החקירות במשטרה
משה מזרחי. שהרי שני אלה האחרונים זוכים בידיעות אחרונות (בתמורה?) לחסינות מפני פרסום עבירות שהם מבצעים. בקיצור: יד רוחצת יד ותוך חיפוי הדדי ומושחת].