בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין אינו יכול למחוק קובלנה מבלי שהדבר יהווה זיכוי ומעשה בית דין. כך קובעת (22.5.14) שופטת בית המשפט המחוזי תל אביב, צילה צפת.

עו"ד ישי בית-און הועמד לדין משמעתי בעקבות תביעה שהגיש נגדו הבנק הבינלאומי, ולפיה לא העביר לבנק מיליוני שקלים שהיו שייכים לבנק. ועדת האתיקה ובית-און הגיעו להסכמה, לפיה יש לדחות את בירור הקובלנה עד להכרעה בתיק המתנהל בין בית-און לבנק, ולפיכך ביקשו מבית הדין המחוזי למחוק את הקובלנה מבלי שהדבר יהווה זיכוי ומעשה בית דין, כך שניתן יהיה להגיש אותה בהמשך.

בית הדין דחה את הבקשה ובית-און עתר נגד ההחלטה לבית המשפט המחוזי. בדיון זה שינתה ועדת האתיקה את עמדתה וביקשה לדחות את העתירה, באומרה שהיא סבורה שיש לאשר את החלטת בית הדין המשמעתי, בין היתר כדי למנוע תקדים של תקיפת החלטות ביניים באמצעות בית המשפט.

צפת דחתה את עתירתו של בית-און, הן על הסף והן לגופו. בנימוקי הסף אומרת צפת, כי הדרך הנכונה היא לפנות לבית הדין המשמעתי הארצי, ומשם לביהמ"ש המחוזי בירושלים ולביהמ"ש העליון. עתירה מינהלית, היא מדגישה, אינה מסלול עוקף ערעור. לגופם של דברים אומרת צפת, כי מחיקה בלא זיכוי מנוגדת לחוק לשכת עורכי הדין, לפיו חזרתו של הקובל מן הקבילה פירושה זיכויו של הנקבל. עוד אומרת צפת, כי בית הדין פעל בשיקול דעת ועל-פי סמכותו, ואין עילה להתערבות של בית המשפט בהחלטתו זו.