בג"ץ אישר את מינוי ברכה לראש יאח"ה

בג"ץ דחה (יום ד', 11.6.14) עתירה נגד מינויו של תת-ניצב אפרים ברכה לתפקיד ראש יאח"ה, לאחר שקבע שאין מקום להתערבותו במינוי.

העתירה התבססה על פסק דין חלקי של השופט המחוזי עמירם בנימיני, ולפיו ברכה התרשל בחקירה שבראשה עמד לפני עשר שנים ולא אמר את האמת לבית המשפט כאשר הוגשה תביעת נזיקין נגדו ונגד המדינה בעקבות זאת. העותרת, ששמה נאסר לפרסום, טענה שיש לבטל את המינוי בשל כשלים אלו ובעיקר בשל אי-אמירת האמת מצידו של ברכה בבית המשפט.

עבריין הגיש תביעת נזיקין בטענה שברכה ועו"ד אושרת גז, שטיפלה בתיק מטעם הפרקליטות, גרמו לכך שנחשף שלא כדין. בנימיני קבע לגבי ההודאה שנגבתה מאותו עבריין, כי ייתכן שלצורך ההליך הפלילי ניתן היה לראות בהתנהגותו של ברכה "תרגיל חקירה" שניתן להכשירו, אך ככל שמדובר בהליך האזרחי - הוא נהג שלא כדין. עוד קבע בנימיני: "במסגרת חומר החקירה שניתן לעיון לנאשמים האחרים בהליך הפלילי - 'שוחרר' מידע שהובטח לתובע על-ידי המשטרה כי לא יגולה, וחשיפה זו נעשתה עקב רשלנות" של ברכה וצוותו.

לגבי עדותו של ברכה במשפט, אמר בנימיני: ברכה טען, כי התובע הוזהר כדין, וכי החקירה כולה התנהלה לפי חוק, בהתאם לסטנדרטים המקצועיים והחוקיים שהיו נהוגים באותה עת, ובאישור מלא של מפקדיו של הפרקליטות. ואולם, דברים אלו לא מצאו ביטוי בחומר החקירה. חובת אזהרה קיימת בכל חקירה, ואזהרה כזו לא תועדה. בניגוד לדבריו של ברכה התברר עוד, כי הוא לא תיעד בזמן אמת חלק משמעותי מן השיחות שערך עם התובע. לאור זאת, העדיף בנימיני את גרסתו של העבריין על פני זו של ברכה.

לאחר שנתן בנימיני את פסק הדין החלקי בנוגע לחבותה של המשטרה, טענה הפרקליטות שברכה ואנשיו הסתירו ממנה מידע חיוני שהיה יכול לשנות את תוצאות ההליך, ובעקבות זאת נאלצה להתפשר עם התובע. הפרקליטות אף טענה במפורש, כי ברכה וקציני משטרה אחרים לא מסרו את כל האמת בעדותם. עו"ד אריה רוטר, שהיה היועץ המשפטי של השב"כ, בדק את הפרשה לבקשת היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, והגיע למסקנה שהיו תקלות חמורות בהעברת המידע מן המשטרה לפרקליטות, אך לא מצא שהדבר נעשה במכוון כפי שטענו גורמים בפרקליטות.

המדינה טענה בתגובה לעתירה, כי זו מבוססת על החלטת ביניים של בנימיני, אשר בוטלה לאחר שהתגלו נתונים חדשים. לדבריה, לא הייתה לה הזדמנות להביא את הנושא בפני ערכאת הערעור, ויש לה השגות כלפי הממצאים אליהם הגיע בנימיני. טענתה העיקרית של המדינה הייתה, כי ברכה מונה לאחר שכל השיקולים הרלוונטיים הובאו בחשבון ולכן אין מקום להתערבות בג"ץ.

השופט צבי זילברטל קיבל את עמדת המדינה על כל חלקיה. לדבריו, יש להביא בחשבון את העובדה שבשל כשלים חמורים - שאינם קשורים לברכה - לא נפרסה כל התמונה בפניו של בנימיני. עוד הוא אומר, כי קביעת מהימנותו של ברכה הייתה ביחס למכלול הראיות שעמדו בפני בנימיני, ואם היה התיק מגיע לערעור - הייתה גם קביעה זו נבחנת מחדש לאור הראיות הנוספות.

במצב בו לא מדובר בפסק דין חלוט בעניינו של ברכה, מוסיף זילברטל, לא היה מקום להפחית בצורה משמעותית מהמשקל שיש להעניק לכישוריו המקצועיים ולנסיונו הרב. העובדה שהמפכ"ל יוחנן דנינו והשר יצחק אהרונוביץ לא נתנו להחלטתו של בנימיני משקל מכריע, אינה מהווה עילה להתערבות בג"ץ.

הנשיא אשר גרוניס והשופטת דפנה ברק-ארז הסכימו עם זילברטל. את העותרת ייצג עו"ד אלי הלם, את המדינה ייצגה עו"ד מיכל מיכלין-פרידלנדר, ואת ברכה - עוה"ד אפרת ברזילי, רות דוד, רונאל פישר ומירב מישען.