אין מקום להרחבת האחריות האישית המוטלת על שופטים ולפגיעה בחסינות האישית המוחלטת הניתנת להם במילוי תפקידם. כך סבור נציב תלונות הציבור על שופטים ומי שהיה המשנה לנשיאת בית המשפט העליון,
אליעזר ריבלין.
ריבלין דיבר (יום ד', 25.6.14) בערב השקה לספר "דיני חסינות" שכתבה שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ד"ר
דפנה אבניאלי, אותו ערך ועד מחוז ת"א של לשכת עורכי הדין. הוא ציין, כי בבתי משפט השלום והמחוזיים יש ניצנים של בדיקה מחודשת באפשרות להגביל את החסינות, אם כי רק בתביעות נגד הנהלת בתי המשפט ולא נגד שופטים. לדעת ריבלין, קיימים אמצעים מספקים אחרים לפקח על השופטים - ערעור, נשיאי בתי המשפט, נציבות התלונות - ואין מקום לפגוע בחסינותם החיונית לעצמאותם.
ריבלין הביע תמיכה בקו של כמה משופטי בית המשפט העליון, לביטול הרחבת חובת ה
רשלנות בנזיקין שיצר הנשיא
אהרן ברק. כאשר יצר ברק את האחריות המושגית (להבדיל מהאחריות הקונקרטית), אמר ריבלין, הוא העניק לשופטים - ובמיוחד לבית המשפט העליון - שיקול דעת רחב מאוד והפעלת שיקולים של מדיניות ואולי גם של השקפת עולם. ואולם, לנוכח החקיקה המגדילה את חבותה של המדינה בנזיקין, סבור ריבלין שיש מקום לבחינה מחודשת.
לדעת ריבלין, ראוי לקבל את הצעתו של השופט
יצחק עמית, לפיה האחריות תהיה אחת ותיבחן ככזו, וכך יוגבל שיקול הדעת של בית המשפט העליון. עוד הציע עמית לבטל את מבחן הצפיות (האם הרשלן צריך היה לצפות את הנזק), וריבלין תומך גם בכך: "זהו מבחן רחב מאוד שיצר עמימות". הוא ציין, כי חלק משופטי העליון מסתייגים משינוי כה נרחב, אם כי גם ביניהם יש התומכים בקביעת חובת אחריות אחת ואחידה.
עוד העיר ריבלין, כי בית המשפט העליון מהרהר לאחרונה גם בשאלה אם היה מקום להרחיב את כלל הנזק הראייתי, המעביר את נטל ההוכחה לכתפי הנתבע. לדבריו, מחשבה זו קיימת במיוחד בתחום הרשלנות הרפואית, בה הנטייה עד כה היא לקבוע שבכל רשלנות לכאורה - נטל ההוכחה עובר לנתבעים.
שופטת בית המשפט העליון, דפנה ברק-ארז, אמרה באותו אירוע, כי למרות שעקרון החסינות מעורר שאלות קשות של שלטון החוק, כיוון התנהגות אזרחית ותיקון עוול - עדיין יש לו תפקיד בהקשר הנכון. היא ציינה, כי לעיתים יש כלים חילופיים לכיוון התנהגות, כגון אחריות משמעתית במקום בו קיימת חסינות מפני הליך פלילי.
גם אבניאלי התייחסה לחסינות השופטים והביעה התנגדות לכל פגיעה בה. לצד זאת, אמרה, ישנם מקרים יוצאי דופן בהם אדם נפגע מפעילות בית המשפט בשל רצף אירועים בלתי צפויים. "במקרים הללו, שאתם לא יודעים עליהם, כי הם לא מגיעים לבית המשפט, בדרך כלל המדינה מפצה לפנים משורת הדין". אבניאלי הוסיפה, כי אולי הגיעה העת שבית המשפט העליון יאמר את דברו בנוגע לתביעות נגד מערכת בתי המשפט.
אבניאלי קראה לרביזיה בנוגע לחסינות נשיא המדינה, שלא נבחנה למרות הפרשות החמורות של
עזר ויצמן ו
משה קצב. היא הציעה לקבוע בחוק, כי הנשיא יושעה מהרגע בו ייחקר בידי המשטרה ועד לסיום ההליכים בעניינו. עוד מציעה אבניאלי לקבוע ספציפית בחוק את חסינותו של
מבקר המדינה, הנהנה כיום רק מהחסינות הרגילה המוענקת לעובדי ציבור. לדעתה, ראוי גם לקבוע בחוק שראש עירייה מושעה אינו יכול להתמודד בבחירות בעת השעייתו.
"פגיעה בחסינות עלולה להביא לפגיעה גורפת במעמדם של בעלי תפקידים, וזה אומר פגיעה באופי הדמוקרטי של המדינה ובפעילות של העושים במלאכה. הם צריכים להיות מסוגלים למלא את תפקידם מבלי להסתכל אחורה ולראות שמישהו כבר מתכנן נגדם תביעה או תלונה", סיכמה אבניאלי. "יש להגן עליהם מפני רדיפות אישיות ותביעות סרק, ומצד שני - לא לפגוע באפשרות להתלונן ולתבוע במקרים המתאימים. מלאכת האיזון הזו אינה קלה".
