למפקח על רישום מקרקעין יש סמכות להורות על ביצוע עבודות חיזוק בבית משותף לפי
תמ"א 38 בהתייחס לתוכנית ספציפית שהוצגה לו, ובלבד שהתקיימו התנאים הנוספים שנקבעו לכך (הגשת תביעה של בעלי הדירות שבבעלותם שני שלישים מהדירות בבית המשותף ושני שלישים מהרכוש המשותף, ומתן הזדמנות לכל בעל
דירה לטעון את טענותיו). כך קובעת (יום ד', 9.7.14) שופטת בית המשפט העליון, דפנה ברק-ארז.
"סמכותו של המפקח אינה מוגבלת רק לאישור עצם הוראות החיזוק והיא משתרעת גם על האישור של אופן ביצוען", מדגישה ברק-ארז. לדבריה, פרשנות זו של החוק עולה בקנה אחד עם תכליתו - עידוד חיזוקם של מבנים מפני רעידות אדמה. לצד זאת מדגישה ברק-ארז, כי "חשוב שהדברים ייעשו בזהירות הראויה, תוך איזון בין היכולת לקבל החלטות לקידומו של הנכס לטובת כלל בעליו לבין השמירה על האינטרס של הפרט".
היא מוסיפה: "על-מנת שניתן יהיה ליישם את ההסדרים המקלים הקבועים בחוק החיזוק, הלכה למעשה, ודווקא כאשר קיימת יותר מחלופה אפשרית אחת לחיזוק הבניין - נדרש כי למפקח תהיה סמכות להכריע גם באשר לאופן ביצוע העבודות. רק באמצעות סמכות לאישור מתכונת העבודות יהיה באפשרות המפקח ליישם את מטרתו של חוק החיזוק".
ברק-ארז מציעה כיצד על המפקח להפעיל את סמכותו: "עליו להקדים ולבחון את מכלול נסיבות העניין, ובכלל זה לתת דעתו לשאלות הבאות: האם הוצג טעם להתנגדות (או שמא ההתנגדות היא בעלת אופי "עקרוני" ללא הנמקה)? האם במישור האוביקטיבי התוכנית עתידה להיטיב את מצב כלל הדיירים בבניין? האם התוכנית פוגעת באופן מהותי בזכויותיו של המיעוט? האם היא התקבלה בחוסר תום לב או בניגוד עניינים? האם הוצגה תוכנית חלופית קונקרטית והאם גלומים בזו יתרונות שאין בהסכם שהוצג לאישור? האם נשמר השוויון בין הדיירים?".
הדברים נאמרו בהחלטתה של ברק-ארז לדחות בקשת רשות ערעור של אחד מדייריו של בניין נגד החלטתו של המפקח לכפות עליו ביצוע של תוכנית תמ"א 38 ספציפית. את הדייר ייצג עו"ד גיא רוטמן, ואת יתר הדיירים - עו"ד עינת נוימרק.
