עשרים שנים אחרי מותו, נחנך (יום א', 24.8.14) בירושלים רחוב על שמו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ' (1994-1903), מגדולי הוגי הדעות במאה ה-20, מדען רב תחומי במדעי הטבע, החברה וההגות היהודית באוניברסיטה העברית ועורך האנציקלופדיה העברית. ליבוביץ היה דמות שנויה במחלוקת ומוערכת בחוגי השמאל, וחולל לא אחת סערות, החריפה שבהן כאשר כינה את חיילי צה"ל יודונאצים. הוא תמך ביציאה מהשטחים אותם כבשה מדינת ישראל במלחמת ששת הימים. בתפישתו את היהדות נקט עמדה אמפיריציסטית הרואה באורח החיים של קיום תורה ומצוות את עיקרה של הדת, וסוגיות אמוניות ורעיוניות טפלות לו. ליבוביץ' בלט במלחמתו העקבית להפרדת הדת מהמדינה, ובקריאתו להכרה במלחמת התרבות המתנהלת בין דתיים לחילוניים.
ראש העירייה
ניר ברקת סיפר כי כשהיה סטודנט צעיר באוניברסיטה העברית היה קורס אחד שהיה אהוב עליו במיוחד - הפילוסופיה של הביולוגיה. "המרצה היה לא פחות מפרופ' ישעיהו ליבוביץ' ובשל כך עד היום אני זוכר כמעט את כל תוכנו של הקורס המרתק ואת דרך ההוראה הייחודית לו. זו הייתה חווית לימוד מדהימה. האולם בשיעורים של ליבוביץ' תמיד היה מלא. הוא היה איש תיאטרלי, ממש שחקן תיאטרון וידע לרתק ולהעביר את החומר בצורה מעניינת". ברקת ציין כי "ליבוביץ' לא היה איש היושב במגדל השן האקדמי. הוא היה לוחם זכויות עובדים, לחם בשחיתות, מרצה מבוקש ברדיו, כותב ומתכתב ועורך האנציקלופדיה העברית. אך סמלי שרחוב ישעיהו ליבוביץ' ממוקם סמוך לרחוב מנחם בגין".
לפני כשנה, אישרה מועצת העיר החלטה לקריאת רחוב על שמו ובקרוב צפוי להתקיים טקס עם משפחתו ומוקיריו במקום שנבחר להנצחתו. בשל היותו איש אקדמיה ומדעים הוחלט כי הרחוב על שמו ייקרא בגבעת רם.
נשיא האוניברסיטה העברית, פרופ׳ מנחם בן-ששון, אמר: "מיום שנולדתי ישעיהו ליבוביץ' או שעיה כפי שקראנו לו, הוא היה חלק מנוף ילדותי. כבר בילדותי שמעתי שיעורים מפיו. הוא היה דמות מופת, ואדם צנוע שידע לדבר עם כולם. הוא היה מורה מחונן לא חשוב מה לימד הוא תמיד הצליח לרתק ולעניין ולהעשיר את שומעיו".
נכדו של ליבוביץ', יוחאי עופרן, אמר כי בחלוף השנים ניתן היה לשער שהזמן יקהה את הזיכרון וזכרו ושמו של ישעיהו ליבוביץ יפחת, אולם באופן מפתיע ככל שחולפות השנים גוברת הפופולריות שלו ורבים קוראים ומתעניינים במשנתו.
את האירוע, שבו השתתף גם השופט בדימוס
יעקב טירקל, ליוותה באופן צמוד לכל אורכו ניידת משטרה אולי מחשש למחאות ולהפרעות בשעת הטקס מצד גורמי ימין או גורמים חרדיים, אולם לא היה בה צורך והאירוע עבר בשקט ללא הפרעות.