"תוכנית המפנה" שהנהיג מפכ"ל המשטרה, רב-ניצב יוחנן דנינו, הביאה לזינוק במספר המעצרים. התוכנית סותרת באופן חזיתי את העקרון הבסיסי שהותווה בחוק המעצרים ובפסיקת בית המשפט העליון, ולפיו המעצר אינו צריך להוות כלי להרתעה ואינו יכול לשמש כמעין "מקדמה" על חשבון העונש. כך טוענת (יום א', 14.9.14) הסניגוריה הציבורית בדוח שלה לשנת 2013.

אחד ממדדי "תוכנית המפנה" הוא מספר המעצרים בכלל והמעצרים עד תום ההליכים בפרט. הסניגוריה מתריעה, כי העמדת יעדים מספריים של מעצרים עד תום ההליכים, יוצרת בקרב דרגי השטח את המוטיבציה לביצוע מעצרים מיותרים. לדבריה, אנשיה נתקלים לא אחת במקרים חמורים של מעצרי שווא, וגם בתי המשפט מותחים יותר ויותר ביקורת על תופעה זו.

עוד אומרת הסניגוריה הציבורית, כי הונמך הרף להגשת בקשות למעצר עד תום ההליכים. הדבר נעשה כיום גם בעבירות קלות יחסית, שבעבר לא היו מוגשות בגינן בקשות כאלו, ואף במקרים של חשודים נעדרי עבר פלילי או כאלה המשתייכים לאוכלוסיות מוחלשות כגון בעלי מוגבלויות נפשיות.

הדבר גורם גם לשחיקת ההגנות והזכויות המנויות בחוק המעצרים, וזאת משיקולי יעילות. "החשש הוא שבמקום להדק את הפיקוח והביקורת על מעצרים באופן שיביא להפחתה במספרם, משלימות המערכות השונות עם הגידול, כאילו היה 'חוק טבע' ולא עניין של מדיניות, תוך פגיעה נוספת בזכויות העצורים", נטען בדוח.

עוד אומרת הסניגוריה, כי המשטרה ממשיכה להפר בצורה נרחבת ושיטתית את זכותם של עצורים להיוועץ בעורכי דין לפני חקירתם. בשנה שעברה אומנם עלה מספר ההודעות לסניגוריה לפני החקירות, אך הוא עדיין עומד על 17% בלבד מכלל המעצרים. הדבר סותר את הוראות החוק, התקנות ופסיקת בית המשפט העליון, מודגש בדוח.

חלקם מהעצורים מקבלים הודעה על זכותם להיוועץ עם סניגור רק עם סיום פעולות החקירה והעברתם לבית המעצר. חלקם לומדים לראשונה על זכותם זו רק כאשר הם מובאים למחרת מעצרם לבית המשפט ופוגשים שם את הסניגור הציבורי התורן. חלקם אף מוותרים על זכותם להיוועץ בסניגור בנסיבות המעלות חשש שלא מדובר בוויתור מדעת - מתריעה הסניגוריה. "זכות ההיוועצות לפני חקירה שמורה, אפוא, רק לנחקרים מיוחסים אשר דבר חקירתם נודע להם מראש והם לא מעוכבים ולא נעצרים, או לנחקרים מנוסים המודעים לזכויותיהם".

פרק נרחב בדוח עוסק בקושי להשיג משפטים חוזרים, ולטענת הסניגוריה התוצאה היא "תופעה, שאינה זניחה ואינה שולית, של אנשים חפים מפשע הנושאים במאסרים ממושכים". בדוח מתוארים קשיים מערכתיים המגבילים - ולעיתים אף מונעים - את האפשרות להגיש בקשות למשפט חוזר ולתקן הרשעות שווא: הגבלת העברתם של חומרי חקירה ומוצגים בידי הפרקליטות; מניעת האפשרות של הסניגוריה לערוך בדיקות עצמאיות במוצגים; הסדרה לקויה של נושא שמירת המוצגים; האצלת סמכותו של היועץ המשפטי להגיב לבקשות למשפט חוזר לממשלה לפרקליט המדינה, דבר היוצר ניגוד עניינים מובנה; חקיקה לא מספקת.