יום לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים, נערך מרדף אחר חוליה של סיירת מטכ"ל מצרית. חברי החוליה נתפסו ומסרו לחוקרים מידע מדויק על פרוץ המלחמה. כך חושף תת-אלוף בדימוס יום-טוב תמיר, ומספק ביסוס נוסף להשערת הקונספירציה.

הוא אמר את הדברים במהלך סדנה להפקת לקחים, בהנחיית ד"ר אורי מילשטיין. בסדנה, שעסקה בחטיבה המרחבית בבלוזה (275) במלחמת יום הכיפורים, סיפר תמיר כי לוחמי הסיירת המצריים נתפסו ביום שישי 5 באוקטובר 1973. מידע חלקי על חוליה זאת התפרסם לפני כשנה בביטאון מורשת המודיעין במאמר פרי עטו של איש קהילת המודיעין איתן גלזר.

תמיר: "החוליה חדרה בגזרת התפר שבין גדוד 184 בפיקוד שאול שלו ז"ל לגדוד 9 בפיקודו. פלוגת חרמ"ש בפיקוד שלמה לוין ביצעה את המרדף אחרי החוליה". מסתבר שאנשי המודיעין המצרים חדרו לסיני לאחר שתודרכו אישית על-ידי נשיא מצרים אנואר סאדאת, ומסרו לחוקריהם הישראלים שלמחרת, ביום הכיפורים, תתקוף מצרים את ישראל בשעה שתיים בצהריים. חבר הסדנה, איש אמ"ן לשעבר אל"ם בדימוס אלי דקל, העיר שמדובר בסיירת מטכ"ל של צבא מצרים. מידע זה הגיע לראשי מערכת הביטחון של ישראל כ-10 שעות לפני שהגיע אליהם מלונדון המידע שמסר הסוכן (הכפול?) אשרף מרואן, לראש המוסד צבי זמיר. ואף על-פי כן, מערכת הביטחון של ישראל לא נקטה שום צעד משמעותי כדי לקדם את פני הרעה. תת-אלוף תמיר סיפר בסדנה כי זמן מה לאחר שאנשי החוליה נמסרו לחוקרי השב"כ הוא התעניין איזה מידע מסרו המצרים, וכל שנאמר לו הוא שהם נחקרים.

לדעת ההיסטוריון הצבאי, ד"ר אורי מילשטיין, מידע זה מחזק את ההשערה, בצד הוכחות רבות אחרות שהועלו ב-News1 בארבעת מאמריו של ד"ר מילשטיין בנושא, שבמלחמת יום הכיפורים התרחשה קנוניה בין שר הביטחון משה דיין, נשיא מצרים אנואר סאדאת ושר החוץ האמריקני הנרי קיסינג'ר שתאפשר למצרים להשיג ניצחון קטן בפרוץ המלחמה. אחר כך צה"ל יהפוך את הקערה על פיה והאמריקנים יצילו את המצרים, הפטרונות הסובייטית על מצרים תתחלף בפטרונות אמריקנית, כפי שכך היה. המחדל הישראלי היה אז לא מודיעיני אלא מבצעי: המצרים השיגו לא ניצחון קטן אלא ניצחון ענק, כי ראשי מערכת הביטחון וצה"ל לא התכוננו למלחמה הבאה אלא למלחמה הקודמת (ששת הימים), שאת לקחיה הפיקו המצרים ולא הישראלים.

תמיר ניתח בסדנה את סיבות הניצחון המצרי: לדבריו, בין היתר, לצה"ל לא היתה, לקראת מלחמת יום הכיפורים, כל תוכנית הגנה. תוכנית "שובך יונים" המפורסמת שבגינה "ועדת אגרנט" האשימה את אלוף הפיקוד שמואל גורודיש על שלא הפעיל אותה, ולכן הוא הודח, לא הייתה כלל תוכנית הגנה אלא תוכנית פריסה לאורך תעלת סואץ, למקרה שתתחדש מלחמת ההתשה. בתפישה שגויה שמדובר במלחמת התשה אין חשיבות אם ההיערכות תהיה לקראת השעה שתיים אחרי הצהריים או בשעה שש לפנות ערב, כפי שאירע. אין גם חשיבות קריטית אם אנשי המעוזים יקבלו עליה מידע ויתכוננו כי הם לא יותקפו ישירות. אולם למרות שגם אנשי סיירת מטכ"ל המצרית מסרו מידע שנוסף למידע שהעביר ראש "המוסד" מאשרף מרואן בשבת לפנות בוקר, אשר הצביעו בפירוש על מלחמה בקנה מידה מלא, ראש הממשלה גולדה מאיר, יועצה הבכיר השר ישראל גלילי, שר הביטחון משה דיין, הרמטכ"ל דוד אלעזר ואלוף הפיקוד שמואל גורדיש המשיכו לחשוב במונחים של מלחמת התשה ויום קרב. תפקודם זה מחזק, לדעת מילשטיין, את טענתו רבת השנים שמערכת הביטחון של ישראל מנותקת מן המציאות האסטרטגית ואת המחיר משלמים הלוחמים.

בחלק זה של הסדנה, דיברו גם מפקד מעוז מילאנו סרן יעקב טרוסטלר ושני לוחמים מן המעוז. הם סיפרו על ההכנות הלקויות, על ההפתעה, על הפיקוד הלקוי לאחר פרוץ הלחימה ועל היחלצות חלק מלוחמי המעוז.