הפעלתו של מאכער מהווה עבירת שוחד, בהתקיים מספר תנאים - והללו התקיימו כאשר העסיק דני דנקנר את מאיר רבין לקידום הפשרת קרקעותיה של חברת תעשיות מלח. כך טוענת המדינה (יום א', 16.11.14) בעיקרי הטיעון שהגישה לבית המשפט העליון בפרשת הולילנד.

המדינה פותחת את תגובתה לערעוריהם של דנקנר ורבין בהתייחסות לטענתם, לפיה השופט דוד רוזן הרשיע אותם לחלופין במתן שוחד ובתיווך לשוחד, ומכאן - שנותר ספק סביר בדבר אשמתם המדויקת. לשיטת המדינה, "קריאה זהירה ומדוקדקת של הכרעת הדין אינה מותירה כל מקום לבלבול, לספק או לסימני שאלה: בית המשפט הנכבד קמא הרשיע את שני המערערים, במצטבר, בשני סעיפי העבירה".

המדינה מתייחסת לכך שבחלק מן המקומות נקט רוזן בלשון "או" לגבי דנקנר ובלשון "או לחלופין" לגבי רבין: "מבנה הכרעת הדין והנימוקים המפורטים בה מובילים למסקנה המתחייבת כי בית המשפט הכריע כי שתי חלופות השוחד שרירות וקיימות ביחס למערערים דנקנר ורבין גם יחד. ככל שנותר ספק בעניין זה, הרי שהוא הוסר לחלוטין נוכח הערות בית המשפט קמא, במסגרת הטיעונים לעונש".


הובאו די ראיות


לדברי המדינה, ערעוריהם של דנקנר ורבין אינם מקימים כל עילה להתערבות ערכאת הערעור. "טענות המערערים ביחס להרשעות אלה נסובות על קביעות עובדתיות והערכת מהימנות של עדים. בית המשפט קמא בחן את עדויות וראיות הצדדים בזהירות, התרשם באופן ישיר מהעדים וממהימנותם והכרעותיו, כאמור, מנומקות ועומדות במבחן הסבירות וההיגיון.

"בפני ביהמ"ש הובאו די ראיות, זולת עדותו של עד המדינה, אשר מובילות למסקנה ברורה אחת ויחידה כי יש להרשיע את המערערים בעבירות שוחד. לצד עדות עד המדינה, הונח בפני בית משפט קמא מארג שלם של ראיות עצמאיות, חיצוניות, אשר אינו מותיר ספק סביר בדבר אשמתם של המערערים בעבירות בהן הורשעו.

"יתר על כן, עדותו של עד המדינה לא התייחסה באופן ישיר למעשיהם של דנקנר ורבין ולמהלכיו של רבין מול אפרתי. שהרי, גם לטענתו של עד המדינה, הוא לא היה מעורב בעסקת תעשיות המלח, אלא רק סייע, לבקשת רבין, בהעברת כספי השוחד דרך חברה בבעלותו והסוואתם באמצעות חשבוניות כוזבות".

המדינה מנתחת בהרחבה את הראיות הנוספות שהוצגו בפרשה זו. בין היתר היא עומדת על העובדה שלא נחתם חוזה בין רבין לתעשיות מלח ועל העלמת ההתקשרות איתו ממועצת המנהלים של החברה. עוד נטען, כי לא ניתן כל פירוט מניח את הדעת לעבודות שביצע רבין כביכול תמורת הסכומים הניכרים שקיבל, והפרטים שנמסרו - אינם הגיוניים ואינם מגובים בראיות. המדינה גם סבורה, כי לא ניתן ללמוד מהעסקתם של אנשי מקצוע אחרים בידי תעשיות מלח שהעסקתו של רבין הייתה לגיטימית, אלא להפך: היא דווקא התייתרה לאור זאת.


קפיצת המדרגה


בסוגיה העקרונית של העסקת מאכער אומרת המדינה: "אימתי, אם כן, הופכת פעולתו של המאכער מ'נדבך המאפשר קיומה של תופעת שוחד' לעבירת שוחד אשר השתכללו כל יסודותיה? המשיבה סבורה כי 'קפיצת המדרגה', מפעולה שאינה אסורה לפעולה העולה כדי עבירה פלילית - נעוצה בשניים: מהות המעשה ומיהות העושה.

"אשר למהות המעשה - הדברים כמעט ואינם מצריכים פירוט נוסף. מאכערים רבים, ובתחומים שונים - אינם פועלים לשם משוא פנים או הפליה של שולחיהם. המדובר באנשי מקצוע, מומחים בתחומם, המביאים בפני עובד הציבור, ובשם שולחם, נתונים רלוונטיים ושיקולים ענייניים בטרם קבלת החלטה. בפעולה זו אין כל פסול, וקו התפר בין האסור לבין המותר - הוא קו ברור ונחרץ. מתת למאכער, לפיכך, הופכת לשוחד כאשר תכלית המתת היא להניע את עובד הציבור למשוא פנים או להפליה.

"אשר למיהות העושה - לטעמנו, מקום בו מרכולתו היחידה של המתווך/המאכער מסתכמת בקשריו עם עובד הציבור - הא ותו לא - אזי מדובר בהנעה אסורה, הממלאת באופן מובהק אחר האיסור הפלילי הקבוע בסעיף 295(ב) לחוק העונשין.

"רכיב זה, כמובן, משתלב עם הרכיב הקודם. שהרי ככל שלמתווך אין כישורים מלבד קשריו עם עובד הציבור - כיצד זה יוכל להביא בפני עובד הציבור נתונים רלוונטיים? כיצד יוכל להבחין בין שיקולים וטיעונים ענייניים לבין כאלו שאינם ענייניים? על כן, ובאופן כמעט מובנה - מתווך אשר אין באמתחתו כישורים כלשהם מלבד קשריו עם עובד הציבור - תמרור אזהרה מתנוסס מעל פעולותיו מול עובד הציבור המקורב לו".

לבסוף מבקשת המדינה לדחות את טענתו של דנקנר, לפיה טעה להבין שהעסקתו של רבין כמאכער היא לגיטימית. לדבריה, הסתרת העסקתו של רבין אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם כנות ותום לב. בידי דנקנר גם לא הייתה חוות דעת כלשהי שהכשירה העסקה זו, והוא לא טרח לבחון האם היא לגיטימית.