טענה ל"שינוי באקלים המשפטי" אינה מהווה, כשלעצמה, עילה לביטול צו עיקול זמני, שהושג בהסכמת הצדדים - כל עוד עומד בעינו הצורך להבטיח את ביצוע פסק הדין שיינתן בהליך העיקרי. כך קבע אתמול (10.12.03) שופט בית המשפט העליון אליעזר ריבלין.
המבקש, שמואל ברזל, כיהן בעבר כדירקטור ומנהל בבנק צפון אמריקה, שהתמוטטותו בשלהי שנות ה-80' הסעירה את המערכת הבנקאית בארץ. הבנק, המצוי בפירוק, תבע מברזל סכום של 135 מיליון ש"ח (!) בערכי 1987, בטענה כי ברזל היה בין האחראים להתמוטטותו.
במקביל להגשת התביעה, בבית המשפט המחוזי בירושלים, ביקש הבנק שיינתן צו עיקול זמני על נכסים וזכויות שונים של ברזל. לאחר משא-ומתן, הגיעו בחודש אוקטובר 1990 להסכם שניתן לו תוקף של צו. מאז ועד היום, ובהתאם להסכמה שבין הצדדים, מוטל עיקול זמני על נכסים של ברזל.
לאחרונה עתר ברזל לבית המשפט המחוזי בבקשה שיורה על ביטול העיקולים הזמניים, לאור הזמן שחלף מאז המועד בו הוטלו, ולאור השינוי ב"אקלים המשפטי". כוונתו של ברזל היא לתיקון המקיף של תחום הצווים הזמניים בתקנות סדר הדין האזרחי, שנעשה בשנת 2001.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, בקבעו כי הסכמים אינם משתנים עם השינויים ב"אקלים המשפטי" שחל בעת כריתתם. ביחס לחלוף הזמן ציין בית המשפט, כי הדיון בתביעה נגד ברזל הוקפא בהסכמת הצדדים, תוך המתנה למתן פסק דין של בית המשפט העליון באחד מספיחיה הרבים של פרשת בנק צפון אמריקה. לפיכך, קבע בית המשפט, אין מקום לבטל את העיקולים, תוך החטאת ייעודם המקורי, שהוא הבטחת תשלום חובו של ברזל לבנק כשיינתן פסק הדין, ובמידה שפסק הדין יחייב את ברזל בתשלום כזה.
ברזל, באמצעות עו"ד יוסף בנקל ועו"ד זהר גרסטל-שמרלינג, הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, ובה חזר על הטענות שהעלה בבית המשפט המחוזי.
הבנק, באמצעות עו"ד י' שגב, תמך בהחלטת בית המשפט המחוזי, והדגיש כי העיקולים הם פרי הסכמה שהושגה בין הצדדים. לטענת הבנק, אין מקום להתערב באיזון שבין עניינם של הצדדים כפי שעוצב על-ידם בהסכם זה, וכי אין להשלים עם נסיונו של ברזל להתנער מהסכמתו. הבנק גם טען, כי נגד ברזל עומדות ראיות לכך שפעל בעבר להברחת נכסיו, וכי הבקשה הוגשה כעת, כשפסק הדין צפוי בקרוב, כדי שברזל יוכל להבריח את נכסיו ולסכל את ביצוע פסק הדין.
השופט ריבלין החליט לדחות את הבקשה, וציין כי "הצדדים הסכימו ביניהם על עיקולים שיוטלו עד למתן פסק הדין בהתדיינות שביניהם, וזאת על מנת להבטיח את אפשרות אכיפת פסק הדין. אין כל מקום לסטות מהסכמתם זו, דווקא כאשר ההכרעה בסכסוך ביניהם נדמית כקרובה מאי פעם".
"'שינויים אקלימיים'", הוסיף ריבלין וקבע, "אינם יכולים להקרין על הסכמת הצדדים בענייננו, או על הצורך בבטוחות להבטחת ביצועו של פסק הדין.
גם טענתו של המבקש, לפיה תוקפו של עיקול זמני חייב להיות מוגבל בזמן, חסרה עיגון בדין. זאת ועוד, דומה כי החששות אותם מבטא המבקש בדבר כוונתו של המבקש להבריח נכסיו ערב מתן החלטה בעניינו, אינם חששות בעלמא. 'השינויים האקלימיים', בהם מנסה המבקש לתלות את בקשתו, ארעו לפני שנים מספר, ולכן קשה שלא לתמוה על התמהמהותו של המבקש, עד למועד זה, בהגשת הבקשה לביטול העיקולים", סיים ריבלין. ברזל חוייב גם לשאת בהוצאות הבנק בסך 20,000 ש"ח.
רע"א 5466/03 ברזל נ' בנק צפון אמריקה בע"מ - בפירוק
