פרס ישראל בתחום חקר מדעי החיים לשנת תשע"ה יוענק לפרופסור זליג אשחר על גילוי ופיתוח גישה פורצת דרך בטיפול במחלות ובייחוד במחלת הסרטן. כך הודיע (יום א', 1.3.15) משרד החינוך.
ועדת הפרס, בראשות פרופ' יוסי לויה ובהשתתפות פרופ' ידין דודאי, פרופ' שולמית מיכאלי ופרופ' עופר מנדלבאום, ציינה בנימוקיה למתן הפרס כי פרופ' אשחר עוסק מזה שנים בחקר מערכת החיסון ובהפעלת מערכת זו בצורה ייחודית וממוקדת לטיפול ולמיגור מחלות, במיוחד מחלות ממאירות.
"גילוייו החדשניים של פרופ' אשחר הביאו להצלחות בטיפולים בחולי סרטן ומהווים את הבסיס לפיתוח דורות חדשים של תרופות ביולוגיות למחלות ממאירות ואחרות", ציינה ועדת הפרס.
זליג אשחר נולד בפתח תקוה בשנת 1941 (תש"א), בן בכור ליעקב ז"ל ושרה ליפקה, יוצאי פולין. גדל ברחובות שם נולדו גם שני אחיו ואחותו. למד בביה"ס העממי בית חינוך ובתיכון מאוחד רחובות. בתום לימודיו התגייס לצבא והצטרף לגרעין הנח"ל בקיבוץ יד מרדכי. לאחר שחרורו נשאר בקיבוץ עוד כשנה במהלכה נחשף לראשונה לנפלאות הטבע והמחקר המדעי, וזאת במסגרת עיסוקו בחקלאות דבורים. סקרנותו הבלתי-נלאית בתחום הובילה אותו בגיל 22 להחלטה לפנות ללימודי מדעי הטבע. מכיוון שאסיפת הקיבוץ סירבה לבקשתו להירשם ללימודים בפקולטה לחקלאות ברחובות, עזב את הקיבוץ ונירשם ללימודי ביולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, שם השלים בהמשך גם תואר שני בביוכימיה. במהלך לימודיו פרצה מלחמת ששת הימים, בה לחם במסגרת גדוד נח"ל מוצנח בגזרות הבקעה ורמת הגולן. בתקופת לימודיו הכיר את נעמי פרידלנדר ולאחר נישואיהם עיברת את שם משפחתו לאשחר. לזוג הצעיר נולדו התאומים ניר ושרון, ובהמשך הצטרפה גם בת נוספת, מירב. היום יש להם שישה נכדים.
בשנת 1969 הצטרף אשחר כתלמיד לדוקטורט במכון ויצמן למדע. תחת הנחייתם של חתן פרס ישראל פרופ'
מיכאל סלע ושל פרופ' דוד גבעול ז"ל, אשחר הצעיר חקר דרכים למניעת דחיית שתלים באמצעות בידוד ואפיון אנטיגנים ספציפיים על-פני לימפוציטים והכנת נסיוב כנגדם. בתום לימודי הדוקטורט פנה ד"ר אשחר להשתלמות בתר-דוקטוריאלית בבית הספר לרפואה שבאוניברסיטת הרווארד בארצות הברית, במחלקה לאימונולוגיה בראשותו של פרופ' ברוך בנאסרף (לימים חתן פרס נובל), במעבדתו של פרופ' דיוויד כץ. בתקופת התמחות זו המשיך לחקור את המערכת החיסונית תוך התמקדות בניסיונות להבין מנגנונים מולקולריים של שפעול לימפוציטים המוביל לדחיית רקמות, וחיפוש אחר דרכים למנוע תופעה זו.
במהלך שנתו האחרונה בהרווארד, פרופ' סזאר מילשטיין ופרופ' ג'ורג' קלר מאוניברסיטת קיימברידג' דיווחו על אחת מפריצות הדרך הגדולות בהיסטוריה של המחקר המדעי והטיפול הרפואי (ובגינה הוענק להם פרס נובל מספר שנים לאחר מכן): הם פיתחו שיטה לייצר במעבדה כמויות גדולות של נוגדנים חד-שבטיים. ד"ר אשחר, שהבין מיד את הפוטנציאל העצום הגלום בטכנולוגיה זו, נסע למעבדתו של קלר במכון האימונולוגי של בזל על-מנת ללמוד את השיטה ו"לייבא" אותה לישראל. בשנת 1976 שב ארצה והצטרף לסגל האקדמי במכון ויצמן כראש קבוצת מחקר במחלקה לאימונולוגיה כימית (לימים המחלקה לאימונולוגיה). בשנת 1982 מונה לפרופסור חבר ויצא לקליפורניה לתקופת שבתון במכון דנ"אX לביולוגיה מולקולרית, שם יחד עם פרופ' מארק דיוויס החל בעיסוקו המרכזי מאז ועד היום - הנדסה גנטית של תאי T. בתחילת שנות ה-90 יצא לתקופת שבתון נוספת, הפעם במכון הלאומי לסרטן במרילנד, ארה"ב. שם, במעבדתו של פרופ' סטיבן רוזנברג, הניח את היסודות ליישומה הקליני של טכנולוגיית ה- T-bodies, גישה אנטי-סרטנית אותה פיתח במכון ויצמן ב-1989 (ר' נימוקים). מספר שנים לאחר מכן ערך פרופ' רוזנברג את הניסויים הקליניים הראשונים על-סמך פיתוחיו של פרופ' אשחר.
במרוצת השנים חקר פרופ' אשחר נדבכים רבים של המערכת החיסונית, ומחקריו עסקו הן בגילויים של תהליכים חשובים הנמצאים בבסיס פעילותה של מערכת זו והן בפיתוח שלל יישומים המבוססים על תגליותיו שלו ועל אלו של עמיתיו. בין תחומי העניין של פרופ' אשחר ניתן למנות מנגנוני זיהוי חיסוניים ואבחנה בין מרכיבים עצמיים למולקולות זרות, התגובה האלרגית, היבטים חיסוניים של גידולים סרטניים, פיתוח נוגדנים קטליטיים ופיתוח טיפולים ממוקדים לסרטן ולמחלות דלקתיות באמצעות לימפוציטים מהונדסים גנטית.
בעשור השמיני לחייו לא נס ליחו של פרופ' אשחר, ולאחרונה הוא אף מונה לתפקיד מנהל המחקר האימונולוגי במרכז הרפואי ת"א (איכילוב), וזאת במקביל להמשך עבודתו במחלקה לאימונולגיה במכון ויצמן. מטרתו להביא ליישום בחולים של חלק משיטות הטיפול שפיתח במרוצת השנים.
