ביום השני לעדותו של איתי שטרום, נאשם מספר 2 במשפט הרצת מניות חברת אי.די.בי אחזקות, שבו עומד לדין גם נוחי דנקנר, יו"ר הקונצרן לשעבר, ממשיך שטרום ומחזק את טענתו כי האמין במניית אי.די.בי ובהנפקה, ולאחר מכן מטיל פצצה כשאמר שחוקרי רשות ניירות ערך ביקשו ממנו שיפליל את נוחי דנקנר.

"הגיעו אליי הביתה ב-6:30 בבוקר, ונופלים עליי בחיפוש גם בבית וגם במשרד, כשאני לא יודע על מה מדובר", אמר שטרום והמשיך: "אני יושב ברשות ניירות ערך, ואני לא מבין על מה מדובר. ביקשתי לראות עורכי דין עוד לפני שהתחילו החקירות, כי לא ידעתי על מה מדובר. בהמשך החקירה, ב-30 העמודים הראשונים, אני מספר הכול על אי.די.בי, ואת זה אני אומר גם היום. אני לא זז מזה מטר.

"בהמשך, בהתחלה ברמיזות ואחר-כך באופן גלוי, הם אומרים לי 'אנחנו צריכים ממך את נוחי'. השיא היה בהפסקת סיגריה, כשלוקחים אותי לגג, ומסתבר שהקליטו אותי בהפסקה הזו – והחוקר מסתכל עליי, וזה מתחיל בשיחה על איפה אני קונה את הסיגריות שלי, ואז הוא אומר לי: 'תקשיב, יש לך שעה או שעתיים או מקסימום יום לבחור באיזה צד אתה'. באותם הרגעים אני פתאום מבין שזו הדילמה שלי: לעמוד מולם ולומר להם את האמת - או להגיד להם מה שהם רוצים מה שהם רוצים. הם אומרים: 'תבחר באיזה צד אתה - בצד שלנו או בצד של נוחי'. לא מילה על האמת.

"הוא אמר: 'תן לנו את נוחי'. הצלחתי לשחזר את השיחה הזו שבה החוקר אומר: 'יש לך שעה או שעתיים או מקסימום יום להחליט'. אני מבין שזה המשחק. אני אומר לחוקר: 'אתם רואים צל הרים כהרים'".

שטרום פנה לשופט חאלד כבוב ואמר לו: "זה לא משנה מה שאומר לך. אין סיכוי שתאמין לי. אני מבין מה אתם מחפשים. זה תהליך מאוד קשה לעמוד מול המדינה, לעמוד מול חוקר שאומר לי באופן שאינו משתמע לשתי פנים שאני צריך להחליט. ואני התעשתי מהר ואמרתי שאני אומר רק את האמת. אחרי החקירה סיפרתי לאבא שלי את הדברים, והוא אמר לי: 'תאמר רק את האמת'".

השופט כבוב שאל את שטרום באיזה הקשר נאמרו הדברים הללו של החוקרים, ושטרום ענה: "אני אומר לו שטעיתי בענק טעות עסקית, והלכתי לקחתי הלוואה מנוחי דנקנר. אני אומר לו לא פעם שעשיתי טעות נראותית, עסקית. ההקשר של 'תבחר צד שלנו או של נוחי' אין לו שום הקשר אחר. הבנתי את זה הכי ברור, שיש את הצד שלהם או הצד של נוחי".

עו"ד איריס ניב-סבג ביקשה משטרום להסביר מדוע בחר לשמור על זכות השתיקה בהמשך החקירה, ושטרום הסביר: "בעצה עם עורכי הדין שלי אני מבין שהמטרה סומנה, והם יורים לכיוון הזה. אם צריך להשיג אותה באמצעות עד מדינה, הם יעשו את זה; ואם צריך חץ של 'תבחר צד', הם יעשו את זה; והבנתי שאין לי שום יכולת לשפיע על המהלך, ובהמשך ידעתי שאני אצטרך לעמוד מול אדוני (בית המשפט) ולהסביר את המהלך. הרגשתי סוג של אטימות במערכת שאני עומד מולה, ברמה שאימא שלי יום קודם באה וסיפרה לי שהיא חולה".

בשלב זה שטרום נחנק שוב מדמעות, אך המשיך לאחר כמה שניות: "ביקשתי לדחות את החקירה ביום-יומיים בשל מחלה סופנית של אמי. אמרו לי שכנראה לא תהיה בעיה, אבל בסוף אמרו שהם לא מוכנים, וכשאני התיישבתי מול החוקר, המילה הראשונה שלו, שנאמרה בזלזול, הייתה 'מה שלום אימא שלך?'. גם לזה הוא לא האמין. מה ביקשתי? לדחות את החקירה ביום כדי לקחת את אימא שלי לבדיקה רפואית כי היא חולה?".