|
|
התנגדות לתחבורה ציבורית בשבת
|
|
|
|
|
|
|
כ-85% מבני המגזר הדתי-לאומי מתנגדים להפעלת
תחבורה ציבורית בשבת באזורים חילוניים מובהקים, ורק 15% תומכים בה. כך מעלה סקר של מכון "מסקר", בהנחיית ד"ר עדו ליברמן, שנערך בקרב מדגם מייצג של 400 איש מקרב הציבור הציוני-דתי.
גם בקרב הנמנים על הציונות הדתית הליברלית, ההתנגדות להפעלת תחבורה ציבורית באזורים חילוניים שבהם מיעוט של דתיים - גבוהה, ומעל שני שלישים מהם (68%) נגד. ההתנגדות בולטת יותר אצל אנשי הציונות הדתית הקלאסית (85%) והזרם התורני (90%) ההתנגדות המובהקת ביותר (95%) באה מקרב הדתיים שאינם מגדירים את עצמם כשייכים לאחת הקבוצות הקודמות. בפילוח לפי קבוצות גיל, עיקר ההתנגדות היא מגיל הביניים (50-31), ומעט פחות בקרב הצעירים (30-16) ובקרב בני 51 ומעלה.
הרעיון להפעיל תחבורה ציבורית בהתאם לאמנת גביזון-מדן למרכזי תרבות ובילוי כחלק מעסקה להשבתת/לצמצום פעילות מסחרית בשבת אינה מתקבלת בחיוב וכ-83% מקרב הציבור הדתי מתנגדים לכך, לעומת כ-17% בלבד שתומכים.
מה שגורם לדתיים לרכך במעט את עמדתם נגד תחבורה ציבורית בשבת הוא השימוש בביטוי סטטוס-קוו. הנסקרים נשאלו למידת הסכמתם לאמירה כי הסטטוס-קוו שנקבע בקום המדינה בין הדתיים והחילוניים עדיין רלוונטי במדינת ישראל של שנת 2015, לכן אין לאשר הפעלת תחבורה ציבורית בשבת גם באזורים מעוטי דתיים. כשלושת רבעי (75%) מן הדתיים צידדו בעמדה זו לעומת רבע שהתנגדו לה.
אחוזי הסטייה של הסקר הם 4.5%. מכיוון שאופן ביצוע הסקר היה אינטרנטי וחלק מן הדתיים אינם עושים שימוש באינטרנט, נראה שהסטייה תהיה כלפי התנגדות לתחבורה ציבורית בשבת.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
