בית משפט השלום בקריות חייב את עו"ד מירב פלד בתשלום 20,000 שקל פיצויים בתוספת 5,000 שקלים הוצאות משפט לעו"ד שלומית סטרוגנו לאחר שהשמיצה אותה בפני אחד מלקוחותיה בצ'אט פרטי שניהלה עמו ברשת פייסבוק.
התובעת והנתבעת עוסקות שתיהן בתחום דיני המשפחה וייצגו בעבר בבית המשפט לענייני משפחה שני בעלי דין - בני זוג שהיו מסוכסכים זה עם זו. ההליך שניהלו השתיים לא התנהל על מי מנוחות, וביניהן היו חילופי דברים שהותירו ביניהן "משקעים".
ביום 28.3.2014 ניהלה הנתבעת שיחה פרטית עם גיל נחושתן, מכר משותף שלה ושל התובעת. אותו נחושתן שכר באותם ימים את שירותיה של סטרוגנו לייצג בערעור לבית המשפט המחוזי.
"היא מאלה שעשו התמחות על תיק הגירושין של עצמן ומשחזרות את כל העוולות שעשו לגרוש שלהן בכל התיקים... הרמה הנמוכה ביותר שפגשתי לאחרונה" "סתומה בלחץ" מסכנה...אפילו עברית היא לא יודעת, בכל דיון יוצאת או בוכה או עצבנית רצה לסיגריה", כתבה לו. נחושתן העביר את המידע לידיעת עו"ד סטרוגנו והדבר נודע לעו"ד פלד. בתגובה, שלחה לו פלד הודעה נוספת: "לא כתבתי עשירית ממה שאני והסביבה המקצועית באמת חושבת עליה", כתבה.
בכתב ההגנה נטען כי יש לדחות את התביעה משום שההתכתבות בינה לבין נחושתן הייתה על-רקע כתבה בעניין "חזקת הגיל הרך", אותה העלה נחושתן לדף הפייסבוק שלו ועל-רקע תגובת התובעת לאותה כתבה. עוד ציינה כי דבריה היו מניסיונה האישי וכוונו לעיניו של נחושתן בלבד מבלי שידעה כי סטרוגנו מייצגת אותו.
עוד טענה כי מדובר בשיחה שבעידן טרום הפייסבוק הייתה מתנהלת בטלפון או בפגישה בבית קפה, ואין הבדל בין שיחה זו לבין שיחה אחרת שאינה מתועדת המתנהלת בין שני חברים ואשר לא הייתה מגיעה לסיפו של בית המשפט. עוד טענה כי עומדת לה הגנת אמת בפרסום והגנת הבעת הדעה וכי בפועל לא השפיעו הדברים על עמדתו של נחושתן ביחס לסטרוגנו משום שגם לאחר מכן היא המשיכה לייצג אותו.
השופט נאסר ג'השאן קבע בפסק הדין כי דבריה של פלד בפני נחושתן מהווים לשון הרע וכי דבריה אף היו יכולים להותיר תחושה שכל שנאמר הוא רק 'קצה הקרחון', דבר המגביר את עוצמת לשון הרע שבדברים.
עוד קבע כי דבריה של פלד, שמוכרת לנחושתן, חמורים יותר מדברים הנכתבים בטוקבק. "שיחה זו אינה פרסום פוסט או תגובה חולפת לכתבה – הנבלעים בים המידע ואמינותם נמוכה. הנתבעת – המוכרת למר נחושתן, אמרה דברים קשים על התובעת, שיש בהם כדי לפגוע בשמה הטוב הן כעורכת דין והן כאדם. על כן, מצאתי כי עצם העובדה כי השיחה התנהלה "מעל דפי המרשתת" ו"באמצעות המקלדת", אין בה, במקרה זה, כדי להביא לדחיית התביעה, או כדי לתת לדברים שפורסמו אופי אחר או לייחס להם חומרה מופחתת", ציין.
עוד קבע כי לא הוכח שהדברים שפרסמה פלד בשיחה הפרטית היו אמת וכי גם טענת ההגנה העוסקת בהבעת דעה אינה עומדת לה. "נוסף לאמור לעיל אציין כי לא השתכנעתי כי הדברים נאמרו
בתום לב. תנאי להחלת ההגנות לפי סעיף 15 הוא שהפרסום נעשה בתום לב", ציין.
השופט דחה את הטענה כי בעבר הלא רחוק שיחות אלה התנהלו בסלון ולא תועדו, ועל כן לא הגיעו לבית המשפט. "גם בעבר שיחות אלה מצאו דרכן אל בית המשפט. איני סבור כי רמת התיעוד אמורה לשנות מעמדת בית המשפט לגבי קיומה של עוולה או העדר קיומה. אם שיחה כזו הייתה מתנהלת בסלון, גם אז הייתי רואה בה משום הוצאת לשון הרע על התובעת. גם בימים עברו, אם השומע היה מחליט להעביר את הדברים אל הנפגע ואף להעיד לטובתו, כי אז מגיעה הייתה התביעה לפתחו של בית המשפט, ובעניין זה איני רואה כל הבדל בין שיחת סלון שבעל פה, לבין שיחת סלון "עלי מקלדת".
למרות כל זאת, פסק השופט לטובת התובעת עשירית בלבד מן הסכום המקורי שתבעה. זאת, תוך התחשבות בכך שהדברים יועדו לאדם אחד בלבד ולא הוכח בפניי כי הדברים יועדו לאחרים, או כי הנתבעת אמרה אותם דברים בפני אחרים ובכך שנחושתן המשיך להעסיק את התובעת לאחר שנאמרו לו דברי לשון הרע.
