העליון: שוד סלולרי אינו גניבה רגילה

מרכזיותו של הטלפון הסלולרי בחיים המודרניים מחייבת ענישה מחמירה למי שגונב אותו - קובע (יום ג', 14.7.15) בית המשפט העליון. "אין לראות בגניבה ובשוד של טלפון סלולרי עבירת רכוש 'רגילה', ומכאן מגמת ההחמרה בענישה בעבירות אלה", אומר השופט יצחק עמית.

עמית אומר: "בטלפון הסלולרי טמון סיפור חייו של האדם בהאידנא, באשר אצורים בתוכו רגעים וזכרונות משמעותיים מחייו של אדם, לצד מידע ופרטים חיוניים לתפקודו היומיומי - תמונות של עצמו ושל יקיריו, כתובות ומספרי טלפון של קרובים ומכרים, יומן, פתקי תזכורות ולוח שנה, ועוד. לא כל אדם מגבה את תוכן המכשיר ב'ענן' ושחזור הפרטים לעיתים אינו אפשרי ולעיתים כרוך במשאבי זמן וממון.

"בין אם הדבר רצוי ובין אם לאו, לא ניתן להתכחש למעמד שתפס
הסמארטפון בחיי חלקים נכבדים בציבור. כאמור, הסמארטפון משמש גם כמחשב, גם כמצלמה, גם כטלפון ועוד פונקציות רבות, בגינם נתפס המכשיר בעיני רבים ל'צינור' אל העולם שבחוץ, ואף לפלטפורמה באמצעותה אנשים מנהלים מערכות יחסים חברתיות. מכאן הקשר העמוק, לעיתים עד כדי תלות, בין בעל המכשיר לסמארטפון שלו".

לדברי עמית, מדובר כבר בתופעה בעלת השלכות נפשיות: "מחקרים עדכניים מלמדים כי חלקים ניכרים באוכלוסייה סובלים מרמות משתנות של חרדה מאובדן המגע עם הטלפון הסלולרי, מהפחד שלא להיות זמין. התופעה מוכרת כיום כ"נומופוביה" (" No-Mobile-Phone Phobia"), וזכתה כבר לערך ב'ויקיפדיה'. גם אם אין הדברים מגיעים כדי פוביה או חרדה כהגדרתם ב-DSM (ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקני), יש להכיר בכך שאובדן טלפון סלולרי, על אחת כמה וכמה גניבה של טלפון סלולרי, עשויה לגרום לקורבן תופעות של אי-שקט ודחק".

עמית ממשיך: "גניבת טלפון סלולרי מהווה גם חדירה למתחם פרטי ביותר של האדם. הסמארטפון הוא מעין כספת ניידת המכילה תמונות, לעיתים תמונות רגישות, התכתבויות אישיות ומידע פרטי, ולעיתים אף סודי, אשר מעצימים את החרדה מן הגניבה. מרבית המכשירים הסלולריים הנמכרים כיום, הינם 'מכשירים חכמים', שמהווים לרוב גם שער כניסה לשלל נכסיו הדיגיטליים של האדם - חשבון דואר אלקטרוני, חשבון פייסבוק ורשתות חברתיות נוספות, אפליקציות עם גישה לחשבון הבנק וכיוצא
באלה.

"ההתקדמות הטכנולוגית מן העת האחרונה, אף הופכת את המכשיר
הסלולרי לאמצעי תשלום המכונה 'ארנק דיגיטלי', אשר מחליף בהדרגה את כרטיסי האשראי הקשיחים. גם בהנחה שהגנב הישראלי הממוצע אינו מעוניין בתוכנו של המכשיר הסלולרי, די בידיעה כי הגניבה עלולה להביא גם לסחיטה או להפצת מידע ותוכן אישי ורגיש, כדי להעצים את החרדה ואת תחושת אובדן השליטה של קורבן הגניבה".

הדברים נאמרו בהחלטתו של בית המשפט העליון לדחות את ערעורו של נתן דבראש דביר על עונש מאסר בן שלוש שנים לאחר שהודה שהיה מעורב בחמישה מקרי שוד של טלפונים סלולריים מנערים בני 15-14. השופטים אורי שהם וענת ברון הסכימו עם עמית. את דביר ייצג עו"ד ירון פורר, ואת המדינה - עו"ד שרית משגב.