המציאות הכי משמעותית בבית המשפט היא המציאות הפסיכולוגית, יותר מאשר המציאות העובדתית והמציאות המשפטית - סבור (יום ג', 6.10.15) יו"ר ועד מחוז תל אביב בלשכת עורכי הדין, ד"ר
ינון היימן, שהוא גם פסיכולוג קוגניטיבי וקרמינולוג.
"מציאות עובדתית היא משהו שאנחנו כמעט אף פעם לא יודעים מהי. אתם לא יודעים, והשופט - קל וחומר שאינו יודע, כי הוא לא היה שם", הסביר היימן. "אנשים יותר מהימנים יוצרים אצל השופט את הרושם. למשל: הנאשם ביצע שוד ונסע לנופש בבהאמה. גם אם זה היה חודש לאחר מכן, השופט חושב שהוא מימן את החופשה בכספי השוד".
על המציאות המשפטית אמר היימן, כי ניתן להדגים אותה היטב בדיני התעבורה, כאשר בעלי רכב יורשע גם אם ברור שהיה בחו"ל בזמן ביצוע העבירה - בשל החזקה שהוא אשר נהג בו. עם זאת, הוסיף, ככל ששופטים מתבגרים, הם ספקניים יותר לגבי חזקות אלו, בעוד שופטים צעירים מיישרים קו בצורה נכונה עם המציאות המשפטית, כדי להבטיח את היציבות והאחידות.
"אם המשפט הוא אוביקטיבי לחלוטין, למה צריך לשלם לסניגור ידוע מיליון דולר כדי שייצג אותי?", עבר היימן למציאות הפסיכולוגית. "למה לא לתת את אותו כסף לעורך דין מתחיל ולצפות לאותה תוצאה? כלומר, המשפט הוא לא אוביקטיבי - שהרי 'מעבר לכל ספק סביר' הוא מונח סובייקטיבי לגמרי. המערכת שוגה על בסיס יום-יומי, כי יש אנשים שמבינים את המשחק הפסיכולוגי יותר טוב", טען היימן.
לדברי היימן, הדוגמה הטובה ביותר להיבט הפסיכולוגי היא ועדות שחרורים, כאשר הוכח שיש יותר שחרורים לאחר ארוחת הצהריים מאשר לפניה. דוגמה נוספת: שיעור הרשעת הערבים כפול משל יהודים, עונשי המאסר שלהם ארוכים יותר, ושופטים ערבים מחמירים יותר עם נאשם ערבי כאשר הקורבן הוא יהודי. היימן הוסיף וטען, כי השופט משליך בתת-מודע חלק מתכונות הנאשם על הסניגור ולהפך, ואין הפרדה ביניהם. ועוד: אנשים נוטים יותר להאמין לאנשים כמותם - ובתת-מודע שופטים מרוחקים ממי ששונים מהם.
היימן התייחס גם לעדים מיוחדים, כגון ילדים - להם קל הרבה יותר להכניס דברים לראש; אפשר לזהות השתלת גירסה אם הילד משתמש במילים גבוהות מדי או שדיבורו מונוטוני מדי. על מומחים אמר, כי "לא תפילו אותו בתחום המומחיות שלו. הוא כמו תנון: במים הוא ירסק אתכם, מחוץ למים יש לכם סיכוי להכות אותו בנבוט - או שתקחו אותו לתחום המשפטי, או שתעמתו אותו עם מה שאמר בעבר".
