שר האוצר
משה כחלון מבקש לתקן את סעיף 4 בחוק לעידוד מתחמים מועדפים לדיור, כך שלא יחייב את הוועדה הארצית להקצות 30% לדיור בר-השגה, כלומר דירות זולות, בפריפריה. אולם המחוקק צפה מראש בעיות בנושא זה, וקבע בחוק עצמו שלושה מקרים, שבהם אפשר לבנות פחות מ-30%, או לא לבנות כלל דיור בר-השגה.
המדובר בסעיף 4 (ב) לחוק. החריג השלישי (בניה על קרקע מעורבת, שחלקה של רשות מקרקעי ישראל בה אינו גדול) אינו רלוונטי בדרך כלל, אך שני הסעיפים האחים רלוונטיים ומעשיים:
- נוכח מאפייני הישוב, אין הצדקה להקצות 30% מהדירות לדיור בר-השגה.
- אם 30% מהדירות יהיו דירות זולות,לא תהיה התוכנית ישימה, כי לא תהיה לה הצדקה כלכלית.
שני החריגים מתיחסים, כך נראה, לדירות בפרגפריה ובאזורי פיתוח, שהן זולות ממילא. הוועדה לנושא זה פעלה כיום כחוק, כאשר החליטה לא להקצות חלק מהדירות באזורים אלו לדירות מוזלות. נראה, שאין כל חשש שהוועדה עשתה מעשה בלתי חוקי, מאחר שהחוק מתיר לה במפורש לעשות כן.
הניסוח הרחב והמעורפל במקצת של סעיפים אלו מעיד לכאורה על כך, שהכנסת הבינה שיכולים להיות מקרים רבים, שבהם לא יהיה ענין לבנות דירות זולות. כך אישרה הממשלה בשבוע שעבר 7 מתחמים לבניית כ-28,000 דירות בהליכי אישור מהירים, ורק 11% מהדירות מיועדים לדיור בר-השגה.
הדוגמה הבולטת היא אופקים, שבה אושרה תוכנית לבניית 8,000 וילות וקוטג'ים. מאחר שאופקים היא אזור פיתוח, הרי הקרקע זולה מאוד והבתים יהיו ממילא זולים, כך שלכאורה אין הצדקה להקצות 30% מהדירות לדיור בר-השגה זול עוד יותר.
אפשר לחכות להחלטת בג"ץ
-----------------------------
מה שמרתיע את שר האוצר הן שתי עתירת בעניין זה שהוגשו בחודש שעבר לבג"ץ, וכן הערתו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, ארז קמיניץ, שלפיה אי-אפשר לדעתו להשתמש בביטוי "מקרים חריגים", כדי לפסול בניה לדיור בר-השגה במקרים רבים.
הפרשנות של קמיניץ נתונה לויכוחים, האם הוא צודק או לא. ואשר לפניה לבית המשפט העליון הרי אפשר לחכות לתוצאות הדיונים ולהכרעת בג"ץ. החששות של כחלון מכל מקום, נראים מוגזמים.
השר ביקש מיועצו המשפטי לבחון את המצב
-----------------------
ואכן, כחלון לא הורה לשנות את החוק, אלא ביקש מהיועץ המשפטי של משרדו, עו"ד יואל בריס "לבחון שינוי בחוק, שיאפשר לצמצם את הדיור בר-השגה בפריפריה, שלא יהיה לו ביקוש".
מנוסח הנחיה של כחלון ברורים שני דברים: ראשית, עוד לא משנים את החוק, אלא בוחנים את מצב, ויתכן מאוד שעו"ד בריס יגיע למסקנה, שסעיף (ב) האמור לעיל די בו. שנית, לגופו של ענין, הרי הדירות בפריפריה זולות ממילא, כך שלמושג דיור בר-השגה אין בו משמעות רבה, ואם לא יהיה לדירות אלוביקוש, הרי ממילא אין טעם לבנותן.
