בשני פסקי דין שניתנו באותו יום (יום א', 6.12.15) הקל בית המשפט העליון בעונשו של נער פדופיל סדרתי - והחמיר בעונשו של מבוגר שניסה פעם אחת לאנוס אישה בוגרת.


הפדופיל: בזכות השיקום


עניינו של הקטין נדון בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. הוא הודה שאנס חמש פעמים את בת דודו במשך חצי שנה, כאשר היא הייתה בת 10.5 והוא היה בן 16.5. בית המשפט המחוזי גזר עליו 18 חודשי מאסר בפועל, אך בית המשפט העליון קיצר את העונש בשני שלישים וקבע שהוא ירצה רק שישה חודשי מאסר.

השופט מני מזוז פותח באומרו: "בית משפט זה עמד שוב ושוב על החומרה היתרה הגלומה בביצוע עבירות מין בקטינים, על החובה להגן על שלמות גופם ונפשם של הקטינים ועל האינטרס הציבורי
המחייב ענישה ממשית בכגון דא שתבטא את הסלידה ממעשים אלו ותמנע את הישנותם". אולם הוא ממשיך, מדובר ב"צעיר-קטין אשר עבר תהליך טיפולי-שיקומי ממושך ומרשים אשר נותן תקווה לאי הישנות מעשיו העברייניים".

מזוז קובע: "לאחר בחינת מכלול השיקולים בענייננו - חומרת העבירות מזה והתהליך השיקומי המוצלח שעבר המערער מזה, ולאחר שנתתי דעתי להמלצות שירות המבחן לנוער והצוות המטפל במעון וכן לתקופה הממושכת שהמערער שהה במעון - הגעתי לכלל מסקנה כי יש הצדקה לקיצור משמעותי בתקופת המאסר בפועל שהושתה על המערער אך לא לביטולה המוחלט". השופטים יצחק עמית ודפנה ברק-ארז הסכימו עם מזוז. את המערער ייצג עו"ד נועם בונדר, ואת המדינה - עו"ד אופיר טישלר.


הבוגר: למרות השיקום


עניינו של הבוגר נדון בבית המשפט המחוזי בירושלים. מדובר בגבר שניסה לאנוס אישה עימה ניהל מערכת יחסים עד שלושה חודשים לפני המקרה, ובית המשפט המחוזי גזר עליו עשרה חודשי מאסר בפועל. שני הצדדים ערערו לבית המשפט העליון והשופט נעם סולברג קיבל את ערעורה של המדינה על קולת העונש וגזר על האיש 17 חודשי מאסר. באותו הרכב ישב גם מזוז, שכאמור הקל בעונשו של הפדופיל הצעיר, ואיתם השופט ניל הנדל.

סולברג מציין: "חומרתה של עבירת האינוס בעינה עומדת אף כשמדובר בניסיון 'בלבד'. ודוק: לא בכדי הודגשה בפסיקת בית משפט זה, לצד פגיעתו של מעשה האינוס בגוף הקורבן, מרכזיותה של הפגיעה הקשה בנפשו לעניין זה, סבורני כי לא ניתן לקבוע 'קטגורית' כי עוצמת הפגיעה הנפשית הנגרמת לקורבן ניסיון אינוס, אשר לא צלח אך בשל התנגדות הקורבן, נמוכה מעוצמת הפגיעה הנפשית הנגרמת במקרה של אינוס ממש".

גם במקרה זה מציין בית המשפט העליון הליך שיקום ממושך ומוצלח: "במהלך שש השנים שחלפו מאז ביצוע העבירה ועד היום עשה המערער כברת דרך ארוכה, ושינה את אורח חייו מן הקצה אל הקצה. תחת ההתנהגות העבריינית והאלימה, ההפקרות המינית וההתמכרות לסמים ואלכוהול, אשר אפיינו אותו משך שנים רבות, סיגל לעצמו המערער אורח חיים נורמטיבי, הקים משפחה, מצא עבודה בה התמיד והתקדם, וחזר בתשובה. בכל המסגרות האמורות, מגלה המערער נחישות, יציבות והתמדה.

"...לאור הערכת המסוכנות האחרונה, ולפיה מסוכנותו של המערער עודנה בינונית-נמוכה, לא ניתן לומר כי הליך השיקום הושלם. עם זאת, מכל האמור לעיל עולה כי המערער עבר שינוי משמעותי ביותר, וכי סיכוייו להשתקם שיקום מלא הם ברמה גבוהה... סבורני כי מאסר ממושך עלול לפגוע במאמציו של המערער לסלול את דרכו לחיים נורמטיביים, ולהסיג את הליך השיקום אשר עבר ועודנו עובר, לאחור". למרות כל אלו קבע כאמור סולברג, כי העונש שהטיל המחוזי היה קל מדי, הן בשל חומרת העבירה והן משיקולי הרתעה. את המערער ייצג עו"ד עופר אשכנזי, ואת המדינה - עו"ד עילית מידן.