פצוע קל בפיגוע דקירה בגוש-עציון

מדוע העיר העתיקה בירושלים וכל המקומות הסואנים בה, וכן מקומות אחרים הידועים בספקם שפע קורבנות מושלמים לפיגועים - בכולם יש אנשי ביטחון עם נשק. מדוע בכל פיגוע שארע שם, המחבל חוסל במקום, לעיתים בטרם הצליח לרצוח?

אתמול, 1.1.16, נתקלתי באתר "וואלה", במאמר של אבי יששכרוף, הנושא את הכותרת: "סופה של המדינה היהודית שלה פיללנו הולך וקרב". המאמר מכיל שפע של הצהרות ריקות וסיסמאות פוליטיות בעלות גוון שמאלני מובהק, שכמותן שמענו רבות בעבר ואנו ממשיכים לשמוע כאילו לא למדנו דבר מנסיונות הסרק הרבים שעשינו מול הערבים להגיע להסדר. אבל מר יששכרוף עושה בבוטות רבה דבר נוסף, שבגינו החלטתי להגיב על הדברים: הוא מציב את כותב המאמר בעמדה של "המקונן הלאומי" ו"הנבחר" שהוסמך כביכול לקבוע מהי המדינה היהודית לה פיללנו, ועד כמה אנו קרובים או רחוקים מן המצב הרצוי לכולנו... לדעתו.

המדרש (היהודי) מספר לנו כי בימים ההם, לאחר שנהרס בית המקדש הראשון והמדינה היהודית הלכה פייפען בגלל יצר הרע, הגיעו החכמים והצדיקים, שחזרו מבבל לירושלים כדי להקים מחדש את תפארת ישראל, למסקנה שהמדינה לא תיכון כל עוד יצר הרע שולט בכיפה. להסיר את הכיפה לא היו מוכנים, ולכן הציעו לוותר על היצר הרע. משמים יעצו להם לא לחסלו לחלוטין כי בלעדיו, כידוע, אין חיים. הוחלט להחלישו וכך להכשילו. מסופר בכתובים כי כשבוצע התהליך בעלית הגג – פרץ ניצוצו הלוהט של היצר מתוך קודש הקודשים ונמלט על נפשו... ממש כאילו היה זה מקלטו של נאסרללה מלך החיזבאללה...

רשות המיסים חוזרת למבצעי אכיפה בעיר העתיקה בירושלים, לאחר מספר חודשים בהם נמנעה מביצועם בשל המצב הביטחוני. הביקורת הנוכחית בוצעה ברובע המוסלמי בליווי גורמי ביטחון, והרשות מבהירה (יום א', 3.1.16) שמעתה היא תפעל ללא מגבלות במגזר הערבי.

לנוכח כישלון "אינטיפדת היחידים", יצא החמאס בימים האחרונים במספר הכרזות על כוונותיו לעודד ולארגן פיגועים ב"עומק ישראל".