"אני מנהלת מו"מ למכירת מניותי בחברה הציבורית, ב-1.8 מיליון שקל". הודיעה (יום ד', 23.3.16) ענבל אור לסגן נשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב, איתן אורנשטיין. השופט הציץ במסמך, והחזיר אותו לאור מבלי להתרשם ממנו. השופט צודק: המסמך אינו שווה כמעט כלום.

מדובר בטיוטת חוזה, שאיש לא חתם עליה עד היום - לא המוכרת ולא הקונים. לכן, מדובר במשהו חסר ערך, דפי נייר מודפסים על מכונת כתיבה. הקונים כביכול הם אורי אקרמן, שמואל ולטר ודרור עצמון. הם, ועוד שנים, מכרו לאור אשתקד את אור סיטי החזקות ( בשמה הקודם).

מה קרה שם? הנה העובדות: אור חייבת למוכרים מיליון שקל, כי אחד התנאים בחוזה לא קוימו. היא לא פרעה עד היום את החוב, וזה דבר לא חדש אצלה. השלושה מסכימים כביכול לקנות ממנה חזרה את מניותיה בחברה הציבורית, 68%, בתנאי שבמקביל תפרע את החוב, והם ראו ממנה את הכסף שהיא חייבת להם.

השלושה לא סתם קונים, אלא במחיר מציאה: המחיר נטו, 1.8 מיליון שקל, הוא קצת יותר משליש משווי השוק של המניות על גבי הנייר, העומד על 4.7 מיליון שקל. כשחברה במצוקה, היא מוכרת כל מה שיש לה, גם בזול.

אם חסר עוד משהו כדי להבין שמדובר בבלוף, הנה הפרט האחרון: המכירה כפופה לאישורו של בנק מזרחי-טפחות, שאור חייבת לו 17 מיליון שקל. מניות החברה הציבורית משועבדות לבנק. אם תקבל אור כסף בעד המניות, יהיה עליה להעביר את כל התמורה לבנק. זה יקטין קצת את החוב לבנק, אבל לא יזרים לה אפילו שקל אחד במזומן.