הוועדה לקידום מעמד האישה דנה (יום ב', 28.3.16) בנושא "בחינת השלכות שינוי מדיניות הסיוע המשפטי ביחס לתיקי משפחה על נשים וילדים".
יו"ר הוועדה עאידה תומא-סלימאן אמרה בפתח דבריה כי "הדיון עלה בעקבות העומס שנפל על ארגוני נשים שונים, לאחר ההחלטה על שינוי הסיוע המשפטי בתיקי משפחה. השינוי נבע בעקבות עתירת שהוגשה לבג"ץ, לפיה קיים אי-שוויון מגדרי בדיני אישות ובמזונות לילדים. למיטב הבנתי, דמי מזונות הינם זכות הקטין עצמו ולא במקרה הופרדו ממזונות המיועדים לנשים. להחליט בצורה שרירותית, ללא התדיינות קודמת, ולבטל את שיקולי העבר, זוהי גישה שאינה מתקבלת על הדעת, במיוחד כשמדובר בקטינים חסרי אונים. לצערי הרב, המדינה שינתה מדיניות המשפיעה ישירות על ילדים חסרי ישע, מסתירה את השינוי ואנו מגלים עליו בדיעבד".
לדברי ד"ר גלית שאול, מנהלת מרכז רקמן: "זכותם של ילדים רבים נפגעה באופן שרירותי. אחוז גבוה מאוד מתוך התביעות המטופלות בסיוע המשפטי מוגש על-ידי נשים. המצב החברתי בישראל מוכיח שאין שוויון - מרבית הנשים נשארות בעלות המשמורת על ילדיהן לאחר הגירושים. אישה שמרוויחה שכר ממוצע במשק, 7,400 ש"ח, אינה יכולה לשכור עו"ד בעלות של עשרות אלפי שקלים. אנו בהחלט מאמינות שהסיוע המשפטי הוקם כדי לסייע לנשים במצוקה והיום אנו מבקשות לעשות את השינוי בצורה אחרת, כך שהילדים יקבלו את זכותם למזונות ושקולם יישמע. זו דרישה מובנת בהתאם לנסיבות אלה".
עו"ד דנה לביא, מנהלת מרכז נשים עירוני בראשל"צ, הוסיפה כי "ישנם מקרים של אלימות במשפחה בהם האישה הזדקקה לעזרה בצו הגנה, אך בגלל גובה הכנסותיה נקבע שהיא אינה זכאית לסיוע. כשמדובר בנשים סובלות, למדינת ישראל יש חובה מוסרית לסייע להן ללא בדיקת זכאות כלכלית".
עו"ד
גלעד סממה, הממונה על הסיוע המשפטי, טען: "הסיוע המשפטי לא נותן סיוע לכלל אזרחי המדינה, אלא למעוטי יכולת. המשמורן הטבעי הוא לרוב האם ולכן, כשהסיוע רואה את המבקש כקטין, לא משנה כמה משתכרת האם, היא תקבל סיוע משפטי. לקבוע באופן קטגורי שכל ילד המתגורר אצל אמו הינו מעוט יכולת, זה דבר מרחיק לכת שגורם לאפליה תוצאתית. האפליה טמונה במדיניות שננקטה כשניתן סיוע משפטי לאדם שהוא המשמורן. עצם היותו המשמורן לא אומר שהוא היחיד שדואג לטובת הילד ולכן הפרקטיקה של מתן סיוע משפטי ללא בחינת זכאותו הכלכלית של המשמורן, יש בה מעין אפליה בתוצאה, ומי ש'זכה' מאפליה זו היא קבוצת נשים שמטבע הדברים הן ברובן משמורניות. נאלצנו לחדד את ההנחיות בהתאם לכך. בנוסף, לפי הנתונים שבידינו, רק 5% מהנשים עוברות את הרף הכלכלי לסיוע משפטי ולכן הפגיעה אינה משמעותית. התחייבנו לבחון את הדברים על פני תקופה של שנה ועברו רק 5 חודשים. לכן, יש לתת לנו זמן נוסף לבחינת ההשלכות".
רן מלמד, מנכ"ל "עמותת ידיד", השיב: "מי שתובע מזונות בשם הקטין צריך לקבל סיוע משפטי ללא אפליה. העובדה שיש בעיה מגדרית בחברה הישראלית ונשים הן אלה שמגישות את רוב התביעות, זו המציאות וכיום ישנה פגיעה בפועל באותם קטינים. מאחר שהדיון רלוונטי רק לנושאי מזונות ומשמורת, עד שיהיו קריטריונים ברורים לבחינה, יש להשאיר את המצב כפי שהוא ללא שינוי. אי-אפשר בשם תיקון אפליה אחת, ליצור אפליה ועוולה נוספת".
יו"ר הוועדה סיכמה את הדיון ואמרה "אני רואה בחומרה את ההחלטה על שינוי המדיניות שקיבל משרד המשפטים. המדיניות שהוביל המשרד אינה מתקבלת על הדעת, כיוון שהיא מרחיקת לכת ומנוגדת למדיניות העיקרית של שמירת זכויות הקטין. כאשר מודדים השלכות של מדיניות, לא מנסים זאת על ילדים מעוטי יכולת - ילדים הם אינם עכברי מעבדה!".
"אני אגיש בקשה לשרת המשפטים להפסיק את יישום שינוי המדיניות, מאחר שאין קריטריונים ברורים לבחינה. עד אז ועד שנבין מדוע הדגש עבר משמירה על זכויות הקטין להתחשבנויות כלכליות של ההורה, כדאי מאוד לשקול צעדים אחרים גם מחוץ לסמכות הוועדה זו".
בנוסף, ביקשה תומא-סלימאן הצעה מנומקת לבחינה מחודשת ושינוי של התקנות לסיוע משפטי, במטרה לדון בה ואולי אף לאמצה בעתיד.
