"אני חושש שמי שתרם במידה רבה להתפתחות האקטיביזם השיפוטי במידה שהוא קיים בישראל, היא התקשורת. התקשורת היא לעיתים ברמה נמוכה, והיא מציגה את הנכונות לאקטיביזם שיפוטי כדבר חיובי ונעלה. אם יש מישהו שלא הולך בדרך הזאת, מיד מודבק לו הכינוי - שמרן. 'שמרן' הפכה להיות מילת גנאי".
כך אומר שופט בית המשפט העליון בדימוס,
יעקב טירקל, בראיון ל"עורך הדין", בטאון לשכת עורכי הדין. הוא מוסיף: "אני לא חושב שהשופטים מושפעים במישרין מהתקשורת, אבל אני חושב שיש בזה כדי ליצור אווירה שנושבת בכיוון מסוים. בסופו של דבר, אם השופט ילך בשיקול דעת מיושב, לא יתפרץ, לא יקפוץ יותר מדי אלא ילך בניחותא, ייצא לו שם לא טוב".
טירקל, אשר הוביל קו מנוגד לזה של
אהרן ברק, אומר עוד: "אני לא בטוח שהייתה מהפכה חוקתית ואני לא בטוח שהיא הייתה כשרה". הוא מזדהה עם חברי כנסת האומרים, שהיה צורך באקט מכונן ולא בפסיקה של בית המשפט העליון כדי לתת מעמד-על לחוקי היסוד, "אבל אני השלמתי עם החיים. אין מה לעשות, כנראה שהייתה מהפכה חוקתית. העם קיבל את זה, הציבור קיבל את זה".
לדעת טירקל, התערבותו של בג"ץ בפסיקה צריכה להיות מצומצמת מאוד: "מותר לנו להתערב אם הכנסת משתגעת, מתפרעת, עושה מעשה אשר לא ייעשה". הוא גם תומך בקביעת פסקת ההתגברות, לפיה הכנסת תוכל לאשרר לתקופה מוגבלת חוק שייפסל בבג"ץ, אך סבור שהדבר צריך להיעשות ברוב של 70 או 80 חברי כנסת. הביקורת על בית המשפט העליון הייתה בחלקה הגדול לא מוצדקת, אבל היו החלטות שלא נעשו די בזהירות ועוררו ביקורת, סבור טירקל.
לצד זאת, מותח טירקל ביקורת חריפה של דבריו של ח"כ מוטי יוגב ולפיהם יש לעלות בדי-9 על ביהמ"ש העליון [דברים שבינתיים יוגב חזר בו מהם], ומכנה אותם "התבטאות נלוזה" שהיה צריך להתעלם ממנה. הוא מכנה באותה מילה את ההצעה לערוך למועמדים לבית המשפט העליון שימוע בוועדת החוקה, ואומר שהלחצים מהכיוונים השונים ימנעו בסופו של דבר שינוי במתכונת עבודתה של הוועדה לבחירת שופטים.
