העיתונאי
אריה אבנרי, מייסד עמותת אומ"ץ ומי שעמד בראשה עד היום, הלך לעולמו. אבנרי בן ה-79 נפטר (יום ג', 19.4.16) בבית החולים שיבא בתל השומר לאחר מאבק במחלה קשה.
הלוויתו תתקיים ביום חמישי בצהריים. פרטים נוספים על מועד ההלוויה ועל מקומה יפורסמו בהמשך. אבנרי ז"ל היה מן הכותבים הקבועים באתר News1. במשך שנים ארוכות פרסם באתר את עמדותיו ביחס לפרשיות שחיתות רבות, כולל כאלו שחשף בעצמו.
אבנרי שירת בצה"ל בתפקידים שונים במשטרה הצבאית, ולאחר מכן שירת ככתב צבאי בשבועון במחנה ובביטאון חיל-האוויר. במלחמת יום כיפור שימש חוקר מטעם ענף ההיסטוריה של צה"ל, בשתי אוגדות. הוא חיבר מספר ספרים בנושאים ביטחוניים, בהם פעולות התגמול (בשלושה כרכים) ומלחמת ההתשה. כמו-כן, תיעד את פעילות חיל-האוויר בשלוש מלחמות - "היום הקצר ביותר", על מלחמת ששת הימים; "שמים בוערים", על מלחמת יום כיפור; ו"המהלומה", על מלחמת שלום הגליל. הוא שימש כתב ראשי בשבועון רימון. במקביל, ערך את זרקור - תוכנית תחקירים בקול ישראל, והשתתף במשדרי החדשות של
גלי צה"ל. שימש כתב לענייני פוליטיקה, עבודה, תחבורה ופלילים, וכן היה בעל טורים אישיים. בשנים 1972-1958 פרסם אבנרי הומורסקות ופיליטונים במוסף הסאטירי ציפור הנפש, ובזמנים מודרנים (
ידיעות אחרונות). אוסף מכתביו האמורים כונס בשלושה ספרים: מתחת לחגורה; גברים, נשים וכל השאר, ופתפותי ביצים.
מ-1972 היה אבנרי עיתונאי-חוקר בעיתון ידיעות אחרונות. עשרות חשיפות וגילויים נזקפים לזכותו, בהם גילויים שהביאו להעמדה לדין של אישי ציבור ואנשי עסקים. בשלהי שנות ה-70 חיבר ספר דוקומנטרי בשני כרכים - "החלוצים האלמוניים", המתעד את העלייה החדשה לישראל משנות ה-50. אבנרי גם היה מחלוצי ערבי הראיונות, בהם החל ב-1966, בימיה הראשונים של הטלוויזיה בישראל.
כמו-כן, פרסם אבנרי מספר ספרים ביוגרפיים: ספיר,
דוד לוי, רצח אופי (על יעקב לוינסון), ואת הספר הגביר - על אברהם שפירא בתקופה שעמד בראש ועדת הכספים של הכנסת ובראש אגודת ישראל. על הוצאת ספר זה ניהל אבנרי מערכה משפטית ממושכת בשם זכות הציבור לדעת: בית המשפט המחוזי בתל אביב הוציא צו מניעה שאסר את הפצת הספר, אלא אם יובא לעיונו המוקדם של שפירא. אבנרי הגיש ערעור לבית המשפט העליון. הרכב של שלושה שופטים, בראשות השופט
אהרן ברק, התיר את פרסום הספר, וקבע עיקרון שעל-פיו
חופש הביטוי גובר על זכות אדם לשם טוב - עיקרון התקף עד היום. ב-1993 פרסם את הספר: "התבוסה: כך התפורר שלטון
הליכוד". ב-1995 פרסם את הספר: "שלטון הכסף: מי הקבוצה השולטת במדינה?".
אבנרי ניהל במשך שנים מאבק למען חופש הביטוי, כולל בפעילות הציבורית, בה החל בתפקיד יו"ר ועד עיתונאי ידיעות אחרונות, ולאחר מכן יו"ר אגודת העיתונאים בתל אביב, ממלא-מקום יו"ר האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל, יו"ר האיגוד וחבר נשיאות
מועצת העיתונות. במסגרת זו הוא נאבק למען האתיקה העיתונאית, ועמד בראש המטה שנאבק באלימות נגד עיתונאים. אבנרי גם ניהל מערכה מסועפת נגד הבעלויות הצולבות של המו"לים, שימוש פסול בפרסום בעיתונות כאמצעי לחץ, ולחץ להעמיד לדין משמעתי את המו"לים והעורכים שהיו מעורבים בפרשת האזנות הסתר.
גולת הכותרת של פועלו למען מינהל תקין וטוהר המידות הייתה הקמת עמותת אמיתי - אזרחים למען מינהל תקין. העמותה הוקמה ביוני 1989, מיד לאחר הזכייה בבג"ץ בעניין "הגביר". מאוחר יותר היא הפכה לעמותת אומ"ץ - אזרחים למען מינהל תקין וצדק חברתי ומשפטי. אבנרי חשף כאמור שחיתויות, הצביע על ליקויים, פנה ללא לאות לגורמי האכיפה כדי שיחקרו חשדות לפגיעה בטוהר המידות והוביל עתירות של התנועה לבג"ץ. ספרו האחרון הוא "זעקי ארץ מושחתת", המוקדש למעשיו של
אהוד אולמרט.
