הזמר קובי פרץ נדון לשנתיים מאסר ולקנס של 175,000 שקל. כך קבעה (יום ב', 16.5.16) שופטת בית משפט השלום בתל אביב, לימור מרגולין-יחידי.
פרץ הורשע בהעלמת 5.2 מיליון שקל מהכנסותיו בשנים 2009-2005. הנסיבות העיקריות שציינה היו העדר הסרת המחדלים מחד ופעילותו לטובת הקהילה מחד. ריצוי עונש המאסר עוכב ב-45 יום כדי לאפשר לפרץ לערער על הרשעתו ועל חומרת עונשו.
ההכנסות מהופעותיו של פרץ ומכירת התקליטורים שלו בשנים אלו הגיעו ל-19.2 מיליון שקל. ההוצאות היו 3.3 מיליון שקל, וההכנסות החייבות במס - 15.9 מיליון שקל. פרץ ואמרגנו, יוחאי יעיש, התחלקו בהכנסות: פרץ קיבל 6.8 מיליון שקל (ללא מע"מ), אך דיווח על 1.6 מיליון שקל בלבד. כמו-כן, הוא לא העביר לשלטונות מע"מ 800,000 שקל שקיבל מיעיש.
עוד נקבע, כי על-מנת להעלים את הכנסותיו, שכר פרץ כספת בבנק דיסקונט והפקיד בה לכל הפחות 1.4 מיליון שקל מההכנסות מהופעותיו. פרץ הורשע בעבירות המס החמורות ביותר: שימוש במירמה עורמה ותחבולה, פנקסי חשבונות כוזבים, השמטת הכנסות ועוד. המדינה ביקשה לגזור עליו ארבע שנות מאסר בפועל, בעוד ההגנה ביקשה להסתפק במאסר על תנאי.
בגזר הדין מזכירה מרגולין-יחידי את עדויות האופי הרבות שהושמעו לטובתו של פרץ. לדבריה, רוב המתחמים מבטאים מדיניות מחמירה הכוללת מאסר בפועל, וזאת לצד היקף המעשים והעובדה שמדובר בהעלמות כלפי מס הכנסה וכלפי מע"מ. "כל מעשי העבירה נעשו עקב רצונו של הנאשם שלא לשלם מיסים", היא אומרת. זו הייתה תוכנית עבריינית שנבעה מתאוות בצע, מוסיפה מרגולין-יחידי, ומעשיו הביאו לביצוע עבירות מס נוספות.
פרץ היה היחיד שנהנה מעבירות המס, ממשיכה מרגולין-יחידי, ויעיש לא נהנה מהן. היא דוחה את הטענות בדבר חוסר נסיונו של פרץ בתחום הפיננסי, כפי שעשתה כבר בפסק הדין. מרגולין-יחידי שבה ומתארת את מסכת מעשיו של פרץ, ועומדת על ריבוי המעשים שנועדו להעלים את ההכנסות. "יש משמעות גם ליחס בין סכום ההשמטה לבין סכום ההכנסה, ולמדינה נגרם נזק כבד", היא מוסיפה. עוד הגיעה למסקנה, כי קיימת קרבה של ממש בין סכום ההעלמה לבין סכום ההכנסה החייבת במס.
מרגולין-יחידי קבעה מתחם ענישה של 40-16 חודשי מאסר, ומתחם קנס של 100,000-200,000 שקל, תוך ציון העובדה שההגנה לא הוכיחה שמצבו הכלכלי של פרץ אינו מאפשר לו לשאת בקנס הראוי לנוכח העובדה שמדובר בעבירות פיסקליות. מרגולין-יחידי דחתה את בקשת ההגנה לסטות מן המתחם משיקולי שיקום וצדק, ובין היתר אמרה שפעולות ההתנדבות של פרץ אינן מצדיקות סטייה ממנו. בנוגע לטענת השיהוי אומרת מרגולין-יחידי, כי היה זה תיק מורכב, ופרץ ויעיש פעלו כדי להטעות את הרשויות, ולכן 3.5 שנים עד להגשת כתב האישום אינן פרק זמן בלתי סביר; היא גם מעירה, שהעיכובים בדיון בתיק נבעו מבקשות של ההגנה.
בדיונה על מיקום העונש בתוך המתחם, ציינה מרגולין-יחידי, כי פרץ לא נטל אחריות על מעשיו, גרסתו הייתה בלתי אמינה והוא לא הסיר את מחדליו. היא דחתה את הטענה, כאילו תפיסת מיליון השקלים שהחביא פרץ בכספת שלו בבנק דיסקונט, מהווה הסרה חלקית של מחדליו. לצד זאת ציינה מרגולין-יחידי, כי לפרץ איין עבר פלילי, אך התנהלותו לא הייתה כשל נקודתי.
היא הזכירה את עשייתו לטובת הזולת, בה ראתה ההגנה "נסיבה מכרעת", אך לא ניתן להתעלם מכך שהעלמת המס מקטינה את משאבי הציבור לטובת נזקקים להם סייע. עוד ניתן משקל מסוים לכך שהעבירה הוותיקה ביותר היא בת עשר שנים, ולצד זאת - חלוף הזמן לא נוצל הסרת המחדל, ויש משמעות להרתעת הרבים. עוד נקבע, כי הפרסומים בתקשורת היו אמת ושיקפו את החשדות, כתב האישום וההרשעה.
את המדינה ייצגו עוה"ד הילה גבאי ודנה נקר-מונצ'יק, ואת פרץ - עוה"ד חיים לוי ועדי ניב.
