יכולתה של רשות מקומית לבצע גבייה פסיבית של חובות מוגבלת על-ידי השיהוי וחובת ההגינות המוגברת המוטלת עליה. משמעות הדבר: הרשויות יתקשו לגבות חובות שכאלו, אם לא יוכיחו שפעלו בצורה ראויה לגבותם במועד. זוהי משמעות פסק דינו של שופט בית המשפט העליון, עוזי פוגלמן.

גבייה פסיבית היא המתנה של הרשות עד שהתושב יזדקק לשירות ממנה - בעיקר מתן אישור לצורך עסקת נדל"ן - ואז התניית האישור בפרעון החובות (ארנונה, היטלים וכדומה). בית המשפט העליון כבר פסק שדיני ההתיישנות אינם חלים על גביית פסיבית, אך כעת (יום ג', 31.5.16) מבהיר פוגלמן, שדיני השיהוי חלים עליה.

לדברי פוגלמן, הרשות אינה יכולה לנחות על האזרח כרעם ביום בהיר ולדרוש ממנו חוב שבמשך שנים לא דרשה, ומצד שני - עליה להישמר מלהיטות יתר ומשימוש באמצעי גבייה חריפים ובלתי מידתיים כדי שהחוב לא יתיישן. פוגלמן מבהיר, כי לשאלה מתי יחול השיהוי אין תשובה אריתמטית, והמענה צריך להביא בחשבון את אינטרס ההסתמכות של התושב אל מול האינטרס הציבורי.

אינטרס ההסתמכות, מסביר פוגלמן, חלש יותר כאשר מדובר על אזרח בודד שהרשות ויתרה על גביית חובו, וחזק יותר כאשר מדובר במדיניות רוחב - למשל: הימנעות מגביית ארנונה על סוג מסוים של נכסים. האינטרס הציבורי הוא כמובן גביית החובות לשם מימון פעילותה של הרשות, אך לצידו - מדגיש פוגלמן - קיים האינטרס שהרשות תלמד לקח ולא תירדם על משמרתה.

לכל אלו, ממשיך פוגלמן, יש להוסיף את חובת ההגינות המוגברת המוטלת על רשויות ציבוריות, אותה יש להעמיד אל מול התנהגותו של האזרח: "יש לבחון אם עשתה הרשות מאמצי גבייה במהלך השנים, או שמא הזניחה את החוב ונמנעה כליל מניסיונות אכיפה. כן יש ליתן משקל לשאלת חלוף זמן - קרי, מהו 'ותק' החוב שתשלומו מתבקש.

"ככל שתבקש הרשות לגבות חוב ישן יותר, שנעשו פחות
מאמצים לגבותו - כך תיטה הכף לדעה שלפיה גבייתו תעמוד בניגוד לחובתה לפעול בהגינות; ולהפך. למול זאת תיבחן התנהלות הפרט. גם בהינתן ההנחה בדבר החובה הפחותה המוטלת עליו, אני סבור כי התנהגות חסרת תום לב מצדו, המבטאת בבירור ניסיונות לחמוק מתשלום תשלומי החובה - תשקול נגדו".

פוגלמן דחה את ערעורה של עיריית קריית אתא על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת יעל וילנר), לפיו אין היא יכולה לדרוש מיורשות נכס בעיר - נילי קורן ומלכה בראון - לפרוע חוב ישן כתנאי למתן אישור על בעלותן בו.

הנשיאה מרים נאור הסכימה עם פוגלמן, והוסיפה שיש להביא בחשבון גם את הנזק שהיה עלול להיגרם לבעלות הנכס אם לא היו יכולות למכור אותו. השופטת ענת ברון הסכימה עם פוגלמן ונאור. עיריית קריית אתא חויבה בתשלום הוצאות בסך 10,000 שקל. את העירייה ייצגה עו"ד אילה סגל, ואת קורן ובראון - עוה"ד מנחם לוינסון ורפאל ינאי.